... חשבת שחולון וביטלס יוזכרו באותו משפט?

... הגעת הביתה באור יום?

... היית ללא ידיעה מה הולך להיות איתך בשנה, שנתיים או חמש השנים הקרובות?

... לא היית עצמך?

...

 על כל אלה...

 ראשית כל, על הדבר הנפלא הזה. שלא ויתר עלי למרות שהיה לו לא קל. אני לא רוצה להפסיק אף פעם.

על שהתקבלתי לאוניברסיטה בזכות 758 בפסיכומטרי ולא בזכות הכשלון שאני מבין עכשיו שאינו אלא תוצאה של רוב רובם של מורי שהיו הכושלים ביותר.

 לשבת באוטובוס ולראות שהנהג הדביק מכתב תודה ענק לצה"ל על הטלוויזיה שבמעבר. אני משרת על אזרחי אז הוא בכלל לא יודע, ואני מחייך בחושך בסוף של עוד יום ארוך מדי ויודע שאני גאה לשרת בצבא הגנה לישראל, הכי הכי.

 אני גאה בהתמדה שלי לעשות ספורט לפחות פעמיים בשבוע (אלא אם יש איזה מלחמה, או מבצעון קטנטן) התמונה עתיקה ביותר אגב, מאז הספקתי להיות בצבא ולהשמין כמו כל כוס(ית?) 

אני גאה בזה שאחרי עשר שנים שאני והגיטרה מנהלים רומן לסירוגין אני כמעט ומרוצה מהצלילים שיוצאים. כל כך כיף לנסר על המפלצת השחורה שבתמונה.

 על שחדלתי להיות פריק ושהייתי פריק מלכתחילה, על כל התקופה, החברים, איפה שטעיתי ואיפה שצדקתי 

אני יכול להסתכל אחורה בגאווה ולומר שאני מתחיל לעשות משהו עם החיים שלי. בעצם אני רק מתחיל לחיות. אני מתחיל ללכת בשביל שעד עכשיו הסתכלתי מרחוק על המפה שלו. ארזתי מים, סנדבוויץ' (והרבה מצב-רוח טוב) ויצאתי לדרך.

חיים, אני בא.