נתקלתי בהמון אנטי ואני חייב להגיב לו במשהו שהוא מעבר לתגובה.

-הכשל בהוראה לא מתחיל או נגמר לצערי במסע לפולין וזה הוא נושא אחר לחלוטין.

-רק בפולין רואים מחנה השמדה. מבצע ריינהארט בוצע בפולין. הפתרון הסופי היה הרחק מאדמת גרמניה, בפולין.

-רק מי שראה כלום גדול במקום שבו כלום גדול עשה כלום כנגד הכל, יכול לחיות עבר.

-בגרמניה אמנם תוכנן הכל ובבוואריה כמה בכירים התחבאו, אבל בוילה שמשכשכת את יסודותיה באגם ואנזה לא רצחו אדם אחד.

ככלל, יש הרבה טיעונים מוצדקים יותר ופחות, אבל זה לא גורע מהחובה של כל יהודי חופשי בארצו לזכור את עברו ברגליו, באוזניו שקופאות ובעכוזו שיקבל מכה כאשר יחליק על שבילי הקרח הקפואים. על כל אדם שמסוגל לעשות זאת לעשות ולו טיול "קצר" בן שלושה ימים כדי לראות איך שרפו, כתשו וריטשו גופות של אנשים חיים שכל חטאם היה להיוולד לאמא לא נכונה בזמן הלא נכון.

הנצח הוא רק אפר.

אני כל כך מפחד מהתרסקות שאני פשוט יודע שתבוא כזאת.

אני מפתח אדישות לא בריאה לפעמים לכמה שטוב לי, לכמה שמעריכים אותי (למרות שלעולם לא באמת אעריך את עצמי).

ואולי בעצם כל הרע כבר כאן? ומחכה שיהפך לטוב כדי שהשאר יהפך לרע?

חיים הם דבר כה מסובך.

"והדרך עודנה נפקחת לאורך.."

תמונה נוספת שצילמתי באנדרטה לזכר 73 הנספים באסון המסוקים. אותה לבנון - זמנים אחרים