dust in the wind

אולי הפעם הראשונה הייתה כשהייתי ילד כל-כך קטן שההורים שלי רק סיפרו לי שעשיתי שטויות מהמרפסת של המלון.

וגם אז, כשבדקתי שהחשמל זורם כמו שצריך במלון אחר.

כשכבר בכתה ב' קשרתי שרוך של מכנסיים לצוואר כי אף אחד לא אהב אותי.

כשבאותו לילה הלכתי וחיפשתי בניינים גבוהים, ומצאתי, ולא קפצתי.

כשרציתי למות אבל לא היה בי הכוח.

הייתי היום בירושלים.

התלבטתי דרך איזה שאר אני רוצה להכנס אליה -

שער הרחמים העצמיים

שער האריות המתהדרים בשטריימלים

שער ריח הדגים של יפו

שער הפרחים שיכמשו עד מחר

שער האשפתות המדיף ריח נהדר

שער חדש שהוא בעצם כבר ישן

שער ציון שאיננו יודעים מה בא לציין

שער שכם שמוביל אותנו לחומוס טוב יותר

שיערתי בליבי כי שאר השערים אינם אלא גן סגור, וזה לא נעים.

נכנסתי לירושלים - ושמחתי שבירתנו איננה תל-אביב. שמחתי שאני שומר החומות.

יושב בחדר עם כובע רחב שוליים, כובע ציידי מצב הרוח שלי

חושב על זה שאי לא באמת רוצה לעזוב אף מקום, כי אני יודע שאני אתגעגע אליו

לא עושה שום דבר שאני לא רוצה ב א מ ת .

ברוב ארצות העולם הוצא הספר בכריכה חלקה, אך בהוצאת ספריה לעם התעקשו לשים משהו על הכריכה. הסאגה הסתיימה בכך ששמו מרובע צהוב - שדה של שיפון - על כריכת הספר. ובא לעם אשר בציון גואל.