החיים שלי הפכו לבלאגן אחד גדול.
אני מבולבלת מהכל.
לא מרגישה מאושרת.
מנסה לקום מדי בוקר ולהגיד שיהיה טוב.
לקבל את מה שקורה לי בחיים באהבה, ותמיד אפשר לומר שיהיה יותר גרוע.
מנסה לפתוח את המיינד שלי למשהו חדש. מנסה למצוא כיוון ללימודים חדשים , לא מצליחה לפקס את עצמי.
מרגישה תקועה.
אמא שלי ירדה עלי לפני כמה ימים , עוד שיחה של להוריד אותי למטה.
שבגיל שלי אין לי בן זוג, ואני בקושי מצליחה להחזיק את עצמי מבחינה כספית, והיא אמרה שאני מבולבלת. העיקר רק יורדת לי על החיים.
עד עכשיו פאקינג נשארתי בבית.בכל פעם שאמרתי לה שאני רוצה לצאת, היא היתה בוכה לי ונשברת לי שהיא לבד.
גם היום היא אמרה שהיא לבד.
אחי הדפקט פתאום החליט לרדת לאילת , כנראה לעבודה עם איזה חבר. ונעל את החדר שלו , השאיר אורות דולקים. מבעד לחלון ניתן למצוא מוזיאון של גועל נפש עם מלא חיידקים(ערמות של כלים מהמטבח ומלא ניירות, ולכלוך וגועל נפש). ואמא שלי לוקחת ללב... אמרתי לה שהיא דפוקה בראש שהיא לא דואגת לעצמה. כל דבר היא לוקחת ללב ולא עושה שינוי. שיעזוב, שילמד לחיות לבד
הוא כבר לא ילד קטן. אמרתי לה שתשחרר מימנו ויהיה בסדר. בכל מקרה הבן אדם לא מדבר איתנו, לא מתקשר, חי איתנו באותו בית ושם עלינו זין. מתעלם, ואם הוא לא משיג לעצמו את הסמים אז הוא מנסה לגנוב דברים ולפעמים כמעט מרים ידיים. המשאלה שלי התגשמה. מתחפף מהבית. אבל , הכל עניין של ימים ספורים עד שהוא ימצא תירוץ למה לא להישאר שם.
אחד הדברים שהייתי רוצה לממש כרגע בחיים שלי זה שקט נפשי, פרטיות ובריאות איתנה.
המצב הבריאותי שלי לא להיט בחודשים האחרונים. הכאבים החלו להחריף. השינה שלי ממש גרועה, למרות שאני ממשיכה ללכת פעם בשבוע למטפלת שלי ברפואה סינית. בטיפול האחרון זה ממש עורר לי כאבים ובסוף נהייתי חולה ממש. אתמול הלכתי לעבודה גמורה , והיום החלטתי להישאר בבית שוב כי זה גמר אותי.
כל מה שקורה לי כרגע בחיים גדול עלי.
אני כבר רואה שאין לי מה לעשות יותר מדי עם הרבה דברים.
לא רוצה להרגיש מנוצלת יותר. די מספיק.
מיציתי את תחושת ההשפלה, והאכזבה , הניצול, הלגלוג.
אמר שואלת למה אני בורחת כל סופש מהבית , שאלתי אותה מה כבר יש לי פה בבית ? כל הזמן לריב , או לחזור הביתה לתחושב של ריקנות וכאב. אמרתי לה שניסיתי לדבר איתה על כל מיני דברים , רוב הזמן היא זו שמדברת. היא לא נותנת להשחיל מילה. היא מרוכזת בעצמה ובכל החרא. אמרתי לה שזה מרחיק אותי, כי חוץ מלהישאר בבית היא לא רוצה לעשות כלום.
והצעתי לה מלא אפשרויות , סרט בקולנוע, ארוחה במסעדה, שופינג, טיול בחוף הים, סתם להסתובב יחד בתל אביב. היא שוללת הכל. איך אפשר להמשיך לחיות ככה ?
אני לא מסוגלת.
אמרתי לה ככה בפנים. שזו לא רמת החיים שאני רוצה.
כרגיל אני שק חבטות שלה. עוד כמה חודשים אעשה לי טיול ואתרחק מפה. הכל נהיה גדול עלי ממש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
miss.summer