Love. Laugh. Live. Life

יש אנשים כאלה רעים בעולם הזה שבו אנחנו חיים. קשה לי כבר להאמין שיהיה בסדר.

אני באמת מנסה לאגור מדי יום את כל הכוחות שלי ולהאמין שיהיה טוב ויהיה מעולה. והכל תלוי בך ובמחשבה ובכוונות שלך.

אבל, 

נכון לעכשיו הגעתי למצב שאין לי כוח להתמודד עם כלום.

התייאשתי ממש. כנראה אני אצטרך לחזור לשיחות פסיכולוגיות שוב.  

שוב יש לי את הימים האלה שבא לי להיות לבד. חזרו לי שוב הכאבים בחזה.  קשה לי שוב לישון.

הכאבים התאצמו.  אני עצבנית, עייפה, מותשת, קמה כל בוקר לעבודה עם חוסר חשק לשם. אין לי כבר את התשוקה למה שאני עושה.

אני כל הזמן עייפה. מנסה לגבש תוכנית איך להרים את עצמי והדבר לא כל כך מסתדר.

יש לי הרגשה שהולך לקרות משהו ממש רע בחיים שלי. שזה מעבר ליכולת שלי. מעבר ליכולות שלי.

כרגע אחי באילת מנותק מאיתנו, מאז פסח הוא כיבה את הפלאפון ולא עונה לי ולא לאמא. 

חזרו לי המחשבות הדיכאניות על החיים. חזרו לי תחושות של פחד, חוסר מעש וחוסר חשר לחיים שוב.

אין לי מה לעשות עם זה כדי לשנות את זה.

די נמאס לי. באמת. עם כמה חרא אפשר להתמודד ועם אנשים מחורבנים?!