הכרתי איזה מישהו אחרי תקופה ארוכה. לא יכולה לומר שיש לי פרפרים. אבל כן מתחילה להרגיש משהו קטן , מן חיבה כזו.
לא יוצא לנו להיפגש הרבה כי הוא עובד המון שעות , קורע את התחת ואני מאוד מעריכה את זה. בנוסף הוא מטפל בעצמו וגם הולך לחוגים כדי להרגיש טוב עם עצמו וזה חשוב לי לשמוע ולדעת. זה אפילו מעורר בי השראה כי זה מזכיר אותי. את מי שהייתי עד לפני שנה.
שעבדתי בעבודה שאני אוהבת, שהלכתי לחוג פסנתר , שהייתי מתאמנת בספורט וזה נתן לי הרגשה כל כך טובה.
והייתי כל כך חזקה, גם מנטאלית וגם פיזית וגם נפשית.
וכרגע. אני מרגישה חרדה לעיתים קרובות.
בשנה הקרובה החלו לי כאבים חזקים שהחלוט להתגבר ותהפשט בכל הגוף כמעט. הפצעים בראש החמירו ויש לי המון פצעים בקרקפת.
אני מאוד עייפה, אני עצבנית, עצובה, מנסה לרדת גם במשקל להמלצתו של הפרופסור.
בביקור האחרון הגעתי אליו עם הבדיקות דם והוא אמר שיש עליה במדדי דלקת בדם לעומת הבדיקות הקודמות והמליץ לי להתחיל לקחת כדורים חזקים למשך תקופה של כמה חודשים ולעשות בדיקות דם בתדירות של כל שבועיים. עידכון אין אבחנה חד משמעית מה יש לי -הוא אמר שזה סוג של דלקת מפרקים עם פיברומיאלגיה ודרמטיטיס בעור.
לאחר שהתעייצתי עם הרופאת משפחה שלי , החלטתי לא להתחיל עדיין את הטיפול התרופתי ולחכות עוד חודש חודשיים ועשות שוב בדיקות דם ונראה מה המצב. אולי אלך ביום א' על הבוקר או במהלך השבוע שאני עובדת ערב.
במהלך החודש הייתי שבוע בבילוי עם אמא בבולגריה. היה ממש כיף.
באותו יום שחזרנו משם נסעתי ישר לסיני עם הבחור שהכרתי לכמה ימים.
כבר מספר ימים לפני הנסיעה לבולגריה הכנתי את עצמי נפשית שאני לא אחזור לעבודה שהיתה במשרד. לא יכולתי לחשוב ולחוות את הרגשות האלה שאחרי חופשה של שובעיים אצטרך לראות את כל האנשים שם ולחזור למשרת דיכאון הזו. גם משכורת רעב וגם אנשים הזויים.
הבוס שם אכל לי את הראש.
אז פשוט לא חזרתי.
והתחלתי לעבוד במשרה אחרת מול קהל ודי כיף לי. זה משכיח מימני את כל המחשבות הטורדניות וגם גורם לי לטפח את עצמי יותר ואני מקווה שזה יעזור לי להחלים ולחזור לעצמי. השכר אומנם משכורת רעב גם... אבל זה עדיף מאשר כלום.
כרגע אני במטרה לשנות כמה היבטים בחיים שלי. נמאס לי לחשוב שאני צריכה להקריב את עצמי לאנשים אחרים . רוצה להרגיש את עצמי חזרה ולהתחיל להיות עצמאית. הגיע הזמן למצוא את היעוד שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
miss.summer