זה די מצחיק, בעצם.

פעם הייתי בטוחה שאני אדם כזה חלש, כזה שביר. כזה קטן, חסר יכולות.

בזמן האחרון, ולא רק בזכותי, השתנתה דעתי.

זה בא מהדברים הקטנים האלה, שתמיד גורמים לאדם להרגיש רע עם עצמו -

אמרתי שאעשה דברים ולא עשיתי; הבטחתי שאשתפר ובעצם ירדתי; בגדתי בעצמי.

ובכל זאת, איפשהו בפנים, נשארתי אני. אותו אדם שרצה לשנות את עצמו ליישות טובה יותר,

ונכון שלא תמיד הולך לי, אבל עובדים על זה.

פעם ראשונה בחיים שלי ממש למדתי מטעות. טעות שחזרתי עליה במשך... כ"כ הרבה זמן שאני כבר לא סופרת.

נכון, זה לא אומר שעשיתי הכל מושלם, שסידרתי וקיימתי ועצרתי והמשכתי,

אבל עשיתי משהו שבחיים לא עשיתי לפניי זה, ואני כמעט מצטערת להודיע על זה בצורה הזאת, אבל

אני גאה בעצמי.

קטפתי את הפירות שלי, סופסוף.

והלוואי, הלוואי הלוואי הלוואי שעוד אנשים יגיעו בסוף להבנה שאני הגעתי אליה,

הבנה שבעצם הייתה שם תמיד, פשוט לא הבנתי אותה.

אבל. לי היה אדם שיגיד לי ויעיר לי על החשיבות של הדברים, ולה אין.

אני לא יכולה לשמש לה אדם כמו שהוא היה לי, פשוט כי להגיד זה לא מספיק,

זה אף פעם לא מספיק. מילים יפות לא משנות את העולם, אדם לומד על בשרו כדי לשרוד.

אני רק מקווה שלא תלמדי מאוחר מדי.

אזזזזזזז..... משתפרים, או מה?!