לא יאמן כמה שהרצח הזה נתעב, פשע נוראי, כל כך לא שייך לתקופה. יש לזה ריח וצבע של מדינה אחרת, שפה אחרת, לפידים, סדינים לבנים, כובעי חרוט.
ליז טרבושי וניר כץ. שמות שחייבים להחרט בתודעה. יש הרבה אנשים שמתים "סתם" אבל יש כאלה שמותם תמיד נשאר כמו נורת אזהרה.
ליז וניר מתו בגלל איש טיפש. איש מפוחד. אין לי מושג מיהו אבל זה מה שאני חושבת עליו.
אין להם שום חלק במלחמה כזאת או אחרת שמתקיימת עכשיו - ומי שהרג אותם לא נראה לי ששנא אותם בגלל שהם השתלטו לו על המדינה (הסיבה הנפוצה לפיגועים), אלא בגלל שהם השתלטו לו על הפנטזיות, הם אהבו לעשות משהו שהוא לא, וזה פשוט הפריע לו אז הוא פשוט הרג אותם.
הידיעה על הפיגוע העירה אותי משינה. הייתי בטוחה שנרדמתי באיזה פרק של סדרת חקירות אמריקאית וחזרתי לישון. רק בבוקר הבנתי שזה אמיתי ושזה פה. הזעזוע היה כל כך גדול ששכחתי להזדעזע.
עמישראל כמו עם ישראל בוכה על מתיו, וככל שהרצח מחריד ומוזר יותר כך האמפתיה גדולה יותר. אלימות נגד אמהות נדחקה ע"י אלימות נגד ילדים. זה הרבה יותר עצוב ובלתי נתפס.
אבל רצח של הומואים ולסביות הוא לא ברור. האם אנחנו נגדם? בעדם? איך אפשר להיות אמפתי לקהילה של אנשים סוטים, מוזרים, לא נורמלים?
אבל עמישראל הוא עם מתאבל ובעתות שכאלה מרשה לעצמו להסדק מעט ולאפשר לרחמים לעטוף ולרכך את הדעות הקדומות.
אולי אנשים אפלים יצליחו לראות מעבר לסדינים, יצליחו לחשוב מחוץ למיטה ויראו שיש פה אנשים. פשוט אנשים. עם דם אדום ולב שעוצר.
חייבים למצוא סיבה למותם של ליז וניר. כי לחשוב שהם מתו סתם זה פשוט עצוב מדיי.