אם-החיטה נטולת הגלוטן

התחשבות בזולת, ויתור, ביטול האני לטובת האחר - הם יסודות הבניין שלי. ככה ראיתי את ההורים שלי מתנהגים וככה אני מתנהגת.

לא תמיד זה לטובתי, לא תמיד זה בעדי, אבל אפשר לאמר שזה אפילו לא בשליטתי. אני מתנהגת ככה עוד לפני שאני מצליחה לחשוב האם זה בכלל כדאי לי או טוב עבורי. אולי בעצם זו המשמעות של אלטרואיזם.

ככה יצא שויתרתי על ערבי כיתה לטובת מפגשים משפחתיים (באמת בגיל 16 עניינו אותי יותר ימי הולדת של דודות של אבא שלי?)

כך יצא שנשארתי שבתות נוספות בצבא רק כי לאחרים תמיד היה משהו שאי אפשר היה לפספס, ככה יצא שויתרתי על משרה נחשקת לטובת חברה שעמדה לאבד את משרתה שלה,

ועוד דוגמאות שזורות בחיי. אני לא מצטערת על אף אחד מהדברים האלה, זו אני ואלמלא הייתי כך לא הייתי אני.

התהיות שעולות בי לאחרונה בעניין זה, קשורות לחינוך דור העתיד. האם זו מורשת שאני צריכה להעביר הלאה?

באחד מימי חופשת הפסח מצאתי עצמי מטיילת עם הילדים. היה פסטיבל מסוג כלשהו בעירנו וכמו בכל אלה, האזור היה משופע ברוכלים ומוכרי "שום דבר חשוב". בעודנו מטיילים פגשנו חברה של המרמלדה עם משפחתה והמשכנו לטייל ביחד. המרמלדה ביקשה בלון - גדול, הליום ובצורת "דורה".  על אף המחיר השערורייתי החלטתי להסכים. כשהחברה ביקשה מאמה, היא סרבה.

מיד אספתי אליי את המרמלדה וביקשתי ממנה לוותר. ביקשתי שזה יעשה ללא הצגות וטנטרומים והסברים ינתנו אחר כך.

לזכותה של המרמלדה יאמר כי הטונים הרוטנים היו חלשים ונמשכו דקות קצרות.

בשלב ההסברים אני ניסיתי לטעון כי עצם העובדה שלמרמלדה יהיה בלון ולחברתה לא, עלול לעורר רגשי קנאה ועצב אצל החברה.

המרמלדה שאלה למה היא צריכה לוותר רק בגלל שלחברה לא מרשים. היא הביאה טיעון נוסף מויכוחים אחרים לפיו אני תמיד אומרת ש"זה שלכולם יש, זו לא סיבה לקנות" אז למה כשהיא רוצה משהו כשלאחרים אין, היא גם צריכה להתחשב.

המרמלדה הוסיפה וטענה שבכלל האמא של החברה לא בסדר, כי היא היתה צריכה להסכים לקנות ולא לגרום למרמלדה לוותר ולמה אחרים לא מתחשבים במה שהיא רוצה.

אחרי הסברים קצרים על  כלכלה ושיקולים כספיים, התפניתי לעשות עוד קצת "חושבים" לעצמי.

אולי בעצם היא צודקת? אולי היא לא צריכה לוותר רק בגלל שלאחרים אסור. אולי דווקא עמידה על שלה, עקשנות וקצת אגוצנטריות תביא אותה למקומות טובים יותר. מי יודע...

המשכתי להקשות על עצמי ולחשוב - שממילא (הנה הקישור לכותרת הבלוג ;-) ) נגזר עליה לוותר על כל כך הרבה דברים בתחום המזון, מצב שיוביל מין הסתם לויתורים גם בתחום החברתי - מה יהיה כשכולם ירצו ללכת להמבורגריה/ פיצריה/ בורקסיה/ פלאפליה לאכול יחד?

מה יהיה בטיולים כשכולם יחגגו על הבייגלה/ביסלי/ עוגיות/ וופלים? ועוד שלל דוגמאות למצבים בהם תצטרך המרמלדה לוותר ולא מתוך אלטרואיזם. אולי דווקא עמידה על שלה תשכנע את החבר'ה לוותר קצת גם בשבילה? לחשוב גם עליה כשיוצאים לבלות? לדאוג שתמיד יהיו לה תחליפים לנשנש? שעוגת יום ההולדת תהיה כזו שגם היא תאכל לאכול?

לא הצלחתי לשכנע אותה עד הסוף. ברמת ההגיון היא הבינה, ברמת הרגש היה קשה לה לוותר על הבלון.

אולי באמת היא יצוקה מחמרים אחרים, אולי האופי שלה יודע שההתמודדויות שלה יהיו אחרות ומכין אותה בהתאם, ואולי זה הכל רק בגלל שהיא בת 7.