After two years i returned mature yet still concerned
הזמן מכה בך ללא הודעה מוקדמת הוא מתגנב מאחוריך ולוחש לך שאתה כבר לא ילד..
אחריות וזיכרונות הוא מביא בסל ואיתם הדמעות בתוספת בצל..
בקרוב ההזכרה של מיתר והשאלה עולה "מה היא חשבה לפני שהתאבדה?" והשאלה הזאת חודרת לנשמה, אוחזת בך ולא מרפה.
מדי פעם אני שואל את עצמי "למה היא? ולא אני?" השיחרור משאלות ומנקיפות מצפון שמגיע עם התנדפות הנשמה.
אולי אני לא אמיץ מספיק לעשות את מה שהיא עשתה ותמיד יגידו לי שצריך יותר אומץ לחיות מלמות.. ותמיד אחשוב perhaps or perhaps not
אני תוהה אם ללכת להזכרה, מיתר אף פעם לא רצתה להיקבר, וכמו חיות נלחמנו על הגופה שלה (אני בין השאר), בסוף הפסדנו והיא נשרפה
ועכשיו אחרי שנתיים אני שמח שהפסדנו כי אחרי הכל זה מה שהיא רצתה. כמוני שלא יסכים להיקבר מתחת לאבן קרה.
אתמול חזרתי לכדורים הנחמדים שגורמים לך להיות מנומנם או מאושר ומאוחר יותר התעלפתי.אני בתהליכים של מציאת כדורים חדשים למרות שהייתי מעדיף להיגמל בכלל אבל זה טיפה מסוכן למי שלידי התפרצויות זעם ושטויות כאלה
בצד היותר שמח של הדברים פסח מתקרב ^_^
החופש הארוך לפני גיל 19 ועוד כמה חודשים צבא נראה מה ייסגר הא?
השעה מאוחרת וכבר ממש צריך לישון אז הנה משהו נחמד ששיפר לי את היום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: