לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

And our scars remind us that the past is real


I tear my heart open just to feel

כינוי:  ליב :][:

בת: 32

ICQ: 327424728 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2007

סמינר מדצים 2007


זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושם.

כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...


זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
רוחך שבי
גם היא בוכה.


היה חלום

הדבר הכי טוב בעולם

בהתחלה אתה חושב שזה וואו אבל לא כמו מה שאומרים לך

שציפית למשהו הרבה יותר גדול

למשהו הרבה יותר חזק

ואז אחרי שעזבת שם את כולם אתה מבין דבר אחד

זה הדבר הכי מעצב בעולם

הדבר הכי חזק עד עכשיו

לחיות 12 יום עם 20 אנשים חדשים לגמרי 24 שעות זה חזק

ולראות אנשים שלא ראיתי כ''כ הרבה זמן

ולהבין כמה טוב לך...

ושיש לך לאן לברוח שאתה צריך

ואת מי לחבק שאתה עצוב

ומישהו שיקשיב לך גם אם ביאסת לו את הצורה

ויש אנשים שאתה יכול להיות אליהם הכי אמיתי בעולם

לא לנסות לעצב את עצמך אחרת בשבילם

אנשים שנותנים לך הרבה מעצמם!!!

אחרי 24 שעות אתה פתאום מדבר עם 20 אנשים חדשים כאילו אתה מכיר אותם חודשים

בדיחות אישיות

צחוקים

חוויות משותפות

נכון הפעולות לפעמים היו חופרות

אבל צריך את זה שיש לך חיים של חניך בידיים

חניך שאתה יכולה לעצב לטוב ולרע

אבל צחוקים ללא הפסקות

מורלים

טיולים

התגנבויות ממחנות

לצבוע אבנים (אהמ איתי אהמ)

ולסדר שבילים

לפחד ביחד

ובסופו של דבר לבכות ביחד

כשכולם נפרדו לא בכיתי

כי לא הצלחתי לקלוט שזו פרידה

נכון נפגש עוד המון אבל לא ככה...

אבל זה היה נראה כאילו אני נוסעת וחוזרת אליהם הם כבר נהיו ברורים בחיים שלי

אבל פתאום שכולם רצים ומחפשים את האוטובוס

וברקע שמים את "שיר פרידה"

וצריך לחבק אנשים איזה 30 שנה כי אתה מבין שזהו זה נגמר

שאין יותר רגעים כאלה

אז זה פוגע בך

שאתה הולך

שהם הולכים

למקומות שונים ורחוקים

למקומות שלא כ''כ קל להגיע אליהם

 

וכן התגעגעתי לחברים שפה

ולהורים

אבל אפילו איתם אני לא מבלה 12 יום רצוף

בלי שנייה הפסקה!!

 

סמינר מדצים 2007

תודה

על חיבוקים גדולים ומשמעותיים

על דמעות

על רגשות חזקים

על התחרטויות מסויימות!

על זה שלמדתי להעריך במבה

וקולה

ואוכל ללא שערות XD

על שמחה

על עצב

על שלמות עצמית

ועל המון רגעים שלא ישכחו

 

ובמיוחד תודה לחוג 1

על זה שהייתם המשפחה שלי 12 יום...

חוג 1-משפחה לעד!!


...פתאום אנו תקועים כשמבטי במבטך
עכשיו כשאת כבר כאן
לאן בדיוק אלך

אז מה - מה כבר אעשה
אהבה כמוך לא מתאפשרת
זה מה שאני רוצה
אז מה - מה כבר אעשה
אהבה כמוך רק מייסרת
אהבה על הקצה.....

 

אז מה - מה כבר אעשה
אהבה כמוך לא מדברת
זה מה שאני רוצה
אז מה - מה כבר אעשה
אהבה כמוך תמיד נגמרת
אהבה על הקצה

 

למרות שאי אפשר להגדיר את הסיפור הזה כאהבה!!

אפילו לא קרוב למילה הזאת...

 

מצטערת שלא הצלחתי לתת לעצמי לעשות את הצעד

ואני מודה לך שהקשבת ולקחת את מה שאמרתי בשיא הרצינות

והיית אמיתי

ולא התרחקת אח''כ....

אני באמת רוצה

פשוט הרבה קולות בראש מתנגשים ברצון...

הלב נכנע למוח!!

:\


 

בקיצור

טוב לחזור הביתה...

אבל לפעמים זה קצת קשה!!

אוהבת...

נכתב על ידי ליב :][: , 6/7/2007 15:18  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לליב :][: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ליב :][: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)