אבא של עמר

אומרים שלכל ילד קטן יש חרדת נטישה. הוא פוחד שאמא תלך ולא תשוב. אט אט הוא לומד להרפות. לרכוש בטחון. לאפשר לאמא להתרחק. להתרחק מאמא. לאחר מאמצים מרובים נמוגה חרדת הנטישה ומתחלפת בבטחון השיבה. הבטחון והוודאות שכמו השמש השוקעת היום ותשוב ותזרח מחר, כך כל פרידה היא זמנית. בהמשך של כל פרידה תבוא חזרה ופגישה מחודשת. וכשסוף סוף נטמע ונצרב בנו בטחון השיבה, איך נוכל לעקור אותו? הוא נשאר כתוב וצרוב. אי אפשר להפנים ולהבין את הפרידה המוחלטת. אי אפשר שהשמש תשקע שקיעה אחרונה.