אבא של עמר

פירורים

מגירה של כלי כתיבה ישנים מלאה זכרונות ילדות.

בין העפרונות הצבעוניים והטושים פזורים פירורים.

כל ילדות נגמרת,הופכת לפירורים שנשארים כשציפרים לומדות לעוף.

לפעמים היא נתקעת במגירות, לא יכולה לצאת, לא מצמיחה כנפיים.

התחדשות

מה שהיה הוא שנהיה. רק יותר. או פחות.

כי הפעם, כשניקיתי קבצים ישנים אי שם מ-2008,

נראו אלה מ-2007 כעתיקות ללא הופכין,

והאצבע הייתה קלה על מקלדת המחיקה

ושוב צפה באוויר שנת 2005

כל כך עמוקה ורחוקה

והעבר,

הרי שם הוא כבר נגמר,

משם הוא מביט לאחור,

מפנה את גבו

ואת פניו

מצייר רק הדמיון .