אבא של עמר

מהם חיינו? מגרש גרוטאות שבו נערמות השנים שחלפו. שנה אחר שנה הן נערמות על מה שהיה פעם מגרש ריק ונקי. שנים שאין להם עוד שמוש נגמרות ונזרקות לערימה.

הנה נגמרה עוד אחד. 2009 קראנו לה. בראש הערימה. תחת השנים שממשיכות להערם, 2005 נראית שקועה ורחוקה, בלתי מושגת. גם במגרש של עמר, השנים נערמות, ואין להן שימוש. הן רק קוברות ומכסות את 2005 ואת כל השנים שמתחתיה. השנים של הזכרונות החיים. מבעד לשנים החדשות, השנים הראשונות מתכסות. בכל זאת, טוב לדעת שהן שם. אי אפשר לפנות את השנים האחרונות, המרחיקות. אי אפשר לשנות את השנים הראשונות. עד עולם.