אבא של עמר

בצידי הדרך שקדיות פורחות וגבעות ירוקות מכוסות אדום כלנית. זה היה בפברואר כשנסענו כאן, בפעם הראשונה. אמרתי אז – תסתכל החוצה, תראה איזה יופי.

לראשונה השנה עברנו בכביש היפה הזה, המתפתל בין יערות ירוקים כמו בארצות רחוקות. היופי הוא בן המקום הזה. אמרתי לעצמי – זה הנוף האחרון שעמר ראה.

נסענו לראות את הפריחה במגידו. ראינו מרבדי כלניות מדהימים בצבעוניותם מלא כל היער. אמרתי לעצמי – המוות שוכן חמישה קילומטר מכאן.

מסביב, מכל עבר – חיים.