אבא של עמר

בכל רדיוס שאני בודק יש משהו אפור ונמוך, או צהוב ושורט בשגרת הימים האלה. מתוך הנמיכות הזאת אולי מתאים שהטיול השנה יעבור בירוק, וצהוב, ואפור וגם בשחור. הכרמל מתעקש להיות יפה ואוהב. כמעט על קצות האצבעות מתגנב שוב יום שעמר היה צריך להיות, והוא לא. בעוד שבועיים, עמר היה צריך להיות בן 23. גם הגיל הזה הוא חסר הילה ותהילה, והגיל הזה רחוק בעוד שנה ממה שכן היה.

ביום שישי, שהוא יום אחד לפני, היום שבו היינו אולי עושים את ההכנות ומחביאים את ההפתעות, נצא לטיול. ביום שישי אחר הצהריים – השעה הכי קסומה שאפשר.

 ב-27 במאי, קרוב לחניון רקית, במקום שקצת קשה לי להסביר במילים. אבל הרי כל כך הרבה דברים קשה להסביר.