אבא של עמר

כשיצאתי לטיול הכנה, לבדוק מסלול שנלך בו ביום ההולדת של עמר, זה היה אחרי זמן רב שלא ביקרתי בשבילי הכרמל. כלומר, עבור מי שבדרך כלל בחורף ובאביב יוצא לשם כמעט כל שבוע, הפסקה של שלושה חודשים היא בצורת.

ההליכה בשבילים ביער היתה התרוממות רוח. כאילו כל מה שקפא בקרבי התעורר. בתוך המסתור ההוא, בפנים, במחוז שבילי הכרמל, יש הרבה עמר. וההתעוררות, העירה בי הרבה עמר. הוא היה סביב בכל, ממש כמו שירת השחרור. נוכחות חזקה ביער, כמו שבלילות נוכח פחד. או כח קסם.

יום הולדת בשלהי האביב נשאר ערום מפריחה. כמה פרגים אחרונים, חוטמיות ושיחי לוטם. כמו להמחיש את הרגע, נשר עלה של פרג ממש לנגד עיני. לא יהיו פרחים. יהיה יער ירוק שבשביליו, לפנות ערב, הרגשתי בודד ושלם.

הטיול, במזג שהוא כבר קיצי, ביובש הלח, היה בעיה, עד שאילוץ קטן ועצה נבונה שקיבלתי העתיקו את המועד מימי שבת בבוקר, לשישי אחר הצהריים, שגולש לערב, שמסתיים בארוחת ערב שבת בין העצים. השעה בקיץ נעימה להפליא. בכלל, יום שישי אחר הצהרים הוא המבורך שבזמנים. טובה ברכה ליום הולדת. לבן הבכור. הצעיר.