אבא של עמר

מי שחושב שדויד גרוסמן כתב את "אשה בורחת מבשורה" טועה. בעצם, לוקה בעיוורון.

הספר הזה נכתב מעצמו.

אלפי פעמים, באלפי גירסאות הוא נכתב. כל הזמן.

לגרוסמן פשוט היתה את האוזן הנכונה, והלב, והעין, והוא הקשיב. בלי להשמיע הגה, בלי לנשום, הקשיב, ורשם הכל, מילה במילה.

גם כשהרעש החריש את אזניו, והאור עיוור את עיניו, המשיך להקשיב, ורשם.