אבא של עמר

יום הולדת, סיבה למסיבה, מחלק את הזמן. פרוסות אחידות של שנה, שנוכל לסדר ולהשוות, לדעת מה היה ומה נוסף. או נגרע. אהבתנו למספרים עגולים ולַסֵדר מעטרת שנים חגיגיות במיוחד, אוספת אותן במארז שי של עשיריות וחמישיות. עשרים וחמש אפילו מתאים למארז הגדול של ארבעה במאה. וכל זה יפה כשהאריזה מלאה. וכשהשנים ריקות  אין זה משנה מה אין בתוכן ואין סיכומים חדשים. גם הימים, כל ה-365, מה שהם שותקים, את אותם הדברים שותקים. ובכל זאת יש כאלה ששותקים יותר. והשנים, ככל שהן ריקות, הופכות ריקות יותר ולא צריכות להצטופף במארז. יש מקום לכל השנים שלא יהיו.

ועדיין סיבה, והרגליים שוב טיפסו בשבילי הר הכרמל, והעיניים חזו בנופים, והידיים חיבקו, והיה טיול יפה ומוצלח, ונפרסה מפה, ואוכל נערם והורמו כוסות יין ליום השבת לקדשו ועמר לחבקו ולהביא אותו

לכאן.

מן הטיול הזה נשאר אוסף צילומים נהדרים, בעיקר המון צילומי פורטרט שנעשו ממרחק, כאלה שהמצולם אינו מודע אליהם ולכן הוא מספר את סיפורו. וכל צילום כזה כמו כרטיס נוכחות למי שהיה. ועמר, שהיה בדרך אחרת, זכה בצילום הנדיר הזה.

ירח מביט על נחל ספונים