אבא של עמר

כמה חכם וויז.
נסעתי למכללת העמק, הסמוכה מאד לעפולה. הדרך לשם מעיקה משהו. פחות אבל עדיין. מה גם שהנסיעה קשורה לענייננו - נסעתי להקליט תכנית רדיו לכבוד הספר "חמישים מילים לעצב", הלא אלו המילים שבשורות אלה. אולפן הרדיו שוכן בתוככי המכללה (מקום יפה ומטופח), והמכללה כאמור, בואכה עפולה. ראה וויז וחס עלי, וכששאלתי מהיכן אסע הוביל אותי, כמו מבריח מיומן, בדרך אחרת לחלוטין. דרך ללא זכרונות.

משתם הראיון, שוב לא ביקשתי מקלט ומפלט. להיפך. הרי זה היה המקום בו הייתי. מקומן של מילות העצב. ביקשתי הפעם לחזור בדרך הרגילה. ולא סתם בדרך, אלא בעיקוף מיוחד, באותה דרך יפה תמיד, ובעיקר באביב. ביקשתי מוויז רק להוציא אותי אל הדרך הראשית, אך כבר גיליתי לו כי אני בדרכי הביתה. והנה, הוא בטובו הוליך אותי ממש לאותה הדרך, קורא את מחשבותי.
תחושה של מעגל. כמעט כתבתי "שנסגר", אך זאת הרי המילה שמפיעה מעצמה, וצריך פשוט לגרש אותה.

השיחה הוקלטה, כמה הולם, לתכנית "מילים שמנסות לגעת" ברשת א'. ענת שרון בלייס שואלת ואני מנסה להשיב. גם קורא כמה קטעים מהספר. היא תשודר בשבת הקרובה, ה-16/4 בשעה 11:00, ובשידור חוזר ביום חמישי ה-21/4 בשעה 07:00.