אבא של עמר

אז הנה, גם אני נרשמתי, ופתחתי בלוג משלי.

אחרי כמה נסיונות בחרתי שם, אחר כך כנוי.

את יתר הדברים כבר ידעתי.

למשל, איך יקראו לבלוג הזה.   

מבין כל הדברים שמהווים אותי, מה שמביא אותי לכאן הוא רק העובדה שאני אבא של עמר. מבין הילדים שאני אבא שלהם, שניים יכולים להיות ולעשות מה שהם חפצים. הם יכולים לבטא את עצמם, ליצור, לבנות, להיות. ועמר, לא יכול לעשות דבר מכל אלה. אפילו לא לגדול. שבע עשרה שנה גדל וגדל, ואז נעצר. הפסיק לגדול ולצמוח לא רק לגובה. הגיע לגיל שבע עשרה ונשאר שם. כשכולם המשיכו, הוא נשאר. ואני כאן, במקומו.

או למשל, את תאריך הלידה שלי.

הנה מה שסיפרתי בטקס גילוי המצבה של עומר, לפני שמונה חודשים:

כמה מילים חקוקות בסלע.

עמר זנדמן - כתוב בכתב ידו של עמר. החתימה שלו. האישיות שלו. כי זה הסלע שלו,

בן 17 – כשחוצבים מילים בסלע, הן נשארות לעד. ואנחנו, כשאומרים מה גילנו, הוא הרי משתנה בכל שנה. ועמר, תמיד בן 17. לנצח.

והשורה – "בא נתחיל הכל מהתחלה…" – משפט מסתורי, לא מובן, לא ברור. זה מה שאמר עמר לפני שנרדם בכניסה לניתוח. מסתורי, לא מובן. אולי מכיל ידיעה. אולי תקווה.

ושני תאריכים, 28.5.1988 – 11.9.2005. תאריך אחד שעמר הכיר, וידע, אהב, תאריך שכל אחד מאתנו תמיד יודע, ותמיד משמח אותנו. תאריך שמזוהה איתנו, והולך איתנו כל חיינו. והתאריך השני, הוא התאריך שאף אחד אינו מכיר, התאריך שעמר אף פעם לא ידע, ורק אנחנו, כאן, יודעים ובוכים.