אבא של עמר

בימים האלה אנחנו מתקרבים לסגירה של מעגל. בעוד שלושה שבועות, כשהחופש הגדול יסתיים ושנת הלימודים החדשה תספיק להשלים שבוע אחד, נצטרך אנחנו להשלים עם שנה שלמה בלי עמר.

השבוע הראשון, זה כל מה שעמר הספיק בשנה האחרונה ללימודים.

בלי הכנה, בלי ידיעה, ובלי חשש, נכנס לניתוח במועד לא צפוי, מעין ניצול הזדמנות. אחרי הניתוח ההוא הספיק להתעורר לכמה דקות, ואני אפילו לא הייתי שם. אחר כך שקע חזרה, ואפילו לא יכל לדעת לאיזה דרך הוא יוצא.

המומים לחלוטין  ובלתי מוכנים התחלנו את השנה הזאת. שנה של הרבה אהבה, כאב, עצב וגעגוע.

שלושים יום אחר כך התחלתי לפרסם טור שבועי באתר NRG. שבוע אחר שבוע ניסיתי להראות את הדברים שאני רואה מכאן. ומי שהצליח לראות יכל להשתתף אתנו. המלחמה שתפסה אותנו קטעה עבורי את הרצף. עדיין לא ברור לי לאן ועד כמה הכתיבה שלי תמשיך. מכל מקום, כאן, הבלוג הזה הוא בינתיים ההמשך.

דרך הקישורים בצד אפשר להגיע לטור הראשון ולטור האחרון שפרסמתי.

על עמר אפשר עוד לקרוא ולראות באתר מדהים שבנו חברים שלו. חברים שמעולם לא פגשו אותו, לא ראו ולא שמעו אותו. ובכל זאת חברים שאהבו אותו ובכו עליו.

שנה של געגוע, והדרך רק מתחילה.