אבא של עמר

בקייץ 2000 נסענו לבקר את ערן, בן דוד של תמי, שגר בשוויץ. דווקא שם, רחוק מהארץ, נתקלנו בתקליט הזה, שאף אחד לא הכיר. תקליט של ארקדי דוכין ומיכה שיטרית עם שירים על דינוזאורים. שירי ילדים למבוגרים. אהבנו להאזין לו כשגרנו אצלם, וכשנפרדנו ויצאנו לטייל הקלטנו אותו על גבי קלטת. שבוע שלם טיילנו, כל המשפחה באוטו, ותמיד הילדים מבקשים לשמוע רק את אחלהזאורים. כך הפך אחלהזאורים למוסיקה של המשפחה. למוסיקה של כיף, של טיולים יחד. הוא המשיך להצטרף אלינו לטיולים תקופה ארוכה. תמיד, השירים על הדינוזאורים הם השירים של כל המשפחה יחד. של כל הילדים עדיין בגיל שבו מצטרפים תמיד להורים. של הילדות הטובה, חסרת הדאגות. של משפחה שלמה, שמחה בחלקה. תמיד השירים על הדינוזאורים לוקחים אותנו ישר לשם. אני בטוח שעמר, בכל מקום שבו הוא נמצא, אם הוא שומע את השיר, מתחיל לחייך. החיוך מתפשט על פניו ועיניו ומדביק את כל העולם. וכל העולם מחייך.

הנסיעה ההיא, הייתה הנסיעה המשפחתית הראשונה לחו"ל. בסך הכל נסענו יחד רק שלוש פעמים, כך שכולן זכורות וזכורות לטוב.

באותה נסיעה ראשונה צילמנו לא מעט, אבל תמיד הצלם היה אחד מאתנו. רק פעם אחת ביקשנו ממישהו לצלם את כולנו. את התמונה היחידה ההיא שם עמר בעמוד הפותח של עבודת השרשים שלו.

הנסיעה השנייה הייתה שנה אחר כך, בשנת 2001, שנת הבר-מצווה של עמר. טיול לארה"ב. נחתנו בניו-יורק כמתוכנן, ב-17 בספטמבר. עד לפני שנה, ה-11 בספטמבר היה חרוט בתודעתנו כיום בו נפלו התאומים.

בנסיעה ההיא קניתי מצלמה דיגיטלית, וגם עמר ביקש וקיבל לבר מצווה מצלמה משלו. שוב צילמנו הרבה, אבל גם כאן רק פעם אחת מישהו צילם את כל המשפחה (והתמונה יצאה מעט מטושטשת).

שם, בארה"ב,  כישבנו ערב אחד במסעדה, נגשה אלינו אשה אחת וכך פנתה אלינו  "אתם משפחה כל כך נחמדה. הייתי חייבת לומר לכם". ואז שלפה מכיסה ערימה של קופונים, מצאה קופון של אותה מסעדה, ונתנה לנו במתנה. אני חושב שנשארנו משפחה נחמדה. אבל חסרה.

באותה נסיעה לקחנו איתנו את הקלטת של אחלהזאורים, אלא שבאוטו ששכרנו לא היה רדיוטייפ אלא דיסק. כך לא שמענו באותה נסיעה את אחלהזאורים אפילו פעם אחת.

הנסיעה המשותפת האחרונה הייתה בספטמבר 2004, לאיטליה. גם משם יש הרבה תמונות נפלאות. תמונות יפות, חיות. כשמסתכלים בהן, כשרואים את עמר, קשה להאמין שתוך שנה ישארו רק התמונות. יש תמונה מדהימה של עמר על רקע הפונטה וקיו בפירנצה. בתמונה ההיא השתמשתי ביום ההולדת האחרון, השמונה עשרה, להכין סטיקר לזכרו. אבל צילום משפחתי, של כולם יחד, לא היה לנו. גם לא אחר כך. אף פעם.

בפעם הזאת, כבר לקחנו דיסק של אחלהזאורים. אבל הפעם, האוטו היה דוקא עם רדיוטייפ, ושוב לא שמענו אחלהזאורים.   

בקרוב אנחנו מתכננים נסיעה. פעם ראשונה בלי עמר. וגיא יהיה בן 12, בדיוק כמו עמר בנסיעה הראשונה.