ביום רביעי לפני שנה ושלושה שבועות ישב עמר ליד המחשב, נכנס לפורום בליונטורק וכך כתב:
אני לא אהיה נוכח באתר בשבוע-שבועיים הקרובים...
זה בגלל שאני הולך לעבור מחר ניתוח, אם הכל יתנהל כשורה ושום דבר לא ישתבש...
אני נשאר בבית חולים שלושה ימים בערך לאשפוז, ואחר כך אני חוזר הביתה, ואני אנסה לחזור לפורום...
הוא די התלבט עם ההודעה הזאת. זהו עניין פרטי, והוא לא שש לפרסם אותו. בכל זאת, בעיקר בגלל ההיעדרות הצפויה מהמקום ששם בילה כמעט יום יום, הוא פירסם את ההודעה.
הגיעו הרבה ברכות ואיחולי הצלחה, שאלות והתעניינות ותשובות. באותו הערב, ולמחרת, ובעוד כמה ימים אחר כך. חברים שאלו על הניתוח ועמר הסביר שצריכים לשבור לו כמה צלעות.
בבוקר הניתוח, די במקרה, נגשתי לאיזור המחשב, ושם ראיתי על המסך את ההודעה הבאה
בדרך כלל כשרוצים לאחל בהצלחה למישהו אומרים לו שבור רגל. אז הפעם אולי צריך להגיד לך שבור צלע…
רק אז סיפר לי עמר על ההודעה שהשאיר, ובכלל סיפר לי קצת על האתר והפורומים שם.
בפעם הבאה נגשתי למחשב רק כעבור ארבעה ימים. לא התמצאתי באתר ובפורומים, ולא הצלחתי להגיע לאותה הודעה ולהמשך שלה. רק למחרת ביקשתי מחבר של עמר שהכיר את האתר, והוא נכנס לאותו אשכול וסיפר איך קרו דברים אחרים. הוא נכנס דרך החשבון של עמר, וההודעה נכתבה תחת שם המשתמש שלו. עד לאותו הרגע עדיין המשיכו לזרום הברכות, ולפתע הפכו להלם ותדהמה. כך למדתי גם אני להכנס לאתר ולאותם הפורומים.
בימות השבעה, לילה לילה, לאחר שאחרון המנחמים עזב, ישבתי וניסיתי לעקוב אחר מאות הודעות הניחומים שזרמו לאתר. התחלתי לחפש ולמצוא הודעות ישנות, ולגלות עולם שלם שעמר היה חלק ממנו, והוא חלק מעמר, ואני כלל לא הכרתי. בבוקר היום השביעי שוב לא הצלחתי להכנס לאתר. הסתבר שהוא נסגר זמנית עקב תביעה משפטית.
מסתבר שחברים יכולים להיות קרובים וקשורים גם בלי לדעת כמעט דבר זה על זה. לא מראה, לא קול ואפילו לא שם. מנסים להאחז במה שיש, אפילו אם היש הזה כל כך מועט ועמום. כמו שכתב מישהו -
עדיין יש לי בראש את התמונה של השם משתמש שלו…
החברים האלה, מתוך רצון ומתוך צורך גדול, הם שהקימו את אתר האינטרנט לזכרו של עמר.
ומדוע התחלתי לספר כל זאת? כי למרות שהבלוג הזה שכאן איננו פעיל חברתית, רציתי לומר, שואני לא אהיה נוכח כאן בשבוע-שבועיים הקרובים...
זה בגלל שאני נוסע מחר לחו"ל…
בבלוג זה
בכל הבלוגים
