אבא של עמר

עמר כתב:

אני לא אהיה נוכח באתר בשבוע-שבועיים הקרובים... זה בגלל שאני הולך לעבור מחר ניתוח, אם הכל יתנהל כשורה ושום דבר לא ישתבש... אני נשאר בבית חולים שלושה ימים בערך לאשפוז, ואחר כך אני חוזר הביתה, ואני אנסה לחזור לפורום...

ואני כתבתי רק שאני לא אהיה נוכח כאן בשבוע-שבועיים הקרובים...

לא רציתי להוסיף  אם הכל יתנהל כשורה ושום דבר לא ישתבש...

סטטיסטית, הנסיעה שלנו הייתה אולי יותר מסוכנת מהניתוח. אבל אז, שם, משהו השתבש, ושום דבר לא התנהל כשורה. ואנחנו, הפעם, חזרנו הביתה.

חזרנו מטיול של עשרה ימים בצרפת. היה יופי של טיול ומאד נהנינו. זה היה טיול משפחתי. טיול של המשפחה, כשמעבר לכך שכל אחד באופן אישי חווה את הדברים, ונהנה – או שלא – בדרך הפרטית שלו, ישנה הישות המורחבת, המאוחדת של המשפחה. הישות הזאת, היא לא אוסף של הישויות של בני המשפחה. היא ישות אחת, שלמה בפני עצמה. הטיול הזה היה טיול משפחתי, והמשפחה חוותה אותו כך. גם אם המשפחה נפגעה, גם אם באופן פיסי עמר לא היה איתנו, זה היה טיול של המשפחה, עם אויר וטעם של טיולים אחרים, קודמים. טיול של המשפחה זה טיול שיום אחד, בעוד שנים, תשאל את עצמך - "רגע, אז בטיול הזה, הוא היה או לא?", ותצטרך להתאמץ כדי להיות בטוח בתשובה.

באופן קצת מוזר, ככל שהמשפחה היא ישות קבועה, דווקא המרכיבים שלה משתנים. בעיקר הילדים המתבגרים משנה לשנה. אז גיא היה עכשיו בגיל של עמר בטיול הראשון, ותם עכשיו בגיל של עמר בטיול האחרון, ואם ניסיתי לדמיין את עמר איתנו הוא לפעמים היה הילד בן 12, מתרוצץ ומתלהב, ולפעמים עמר האחרון, מתנהל בנחת, שקול ומחויך, או  פשוט עמר של עכשיו, שאיננו. בדרך כלל לא דמיינתי כלל. פשוט הייתי שם, נהניתי פחות או יותר, אני לעצמי, או אני כמרכיב משפחתי, ולא חשבתי על הבית כאן, ולא על שום דבר אחר.