אבא של עמר

אז התמונות שנשארות מגדירות משהו מהטיול שהיה. השלב המסיים של הטיול, אחרי שחוזרים הביתה ופורקים הכל, רגע לפני ששוכחים, זה להסתכל בתמונות שצלמנו. יש משהו דומה בתמונות מהטיולים השונים, כאילו זה פוטו מונטאז', ורק מחליפים את הרקע. מן משחק מוזר בזמן ובמרחב שבו הילדים מחליפים תפקידים וזזים עוד כמה שנים הלאה.

בפעם הזאת יש לנו גם צילומים משפחתיים. במין חברות לרגע, מבקשים מתיירים אחרים לקחת את המצלמה ולצלם. לכאורה, יש צילומים של כל המשפחה, אבל בצילומים האלה מייד מבחינים – עמר חסר בכל התמונות.

בסטיקר שהכנתי ליום ההולדת האחרון של עמר יש תמונה מקסימה שלו מהטיול הקודם, וכתוב "עמר, אתה חסר". את הסטיקר הזה הדבקנו על אחת המזוודות.

היו רגעים בטיול שהיכו חזק יותר בזכרון. באותם מקומות שכיוונו לטיולים קודמים. כשראינו מכוניות מעניינות, שמרגע שקיבל מצלמה, עמר לא הפסיק לצלם אותן. במופע של דולפינים מאולפים, כשצילמתי תמונות בשביל עמר. בטיול לארצות הברית, כשקנינו את המצלמות שלי ושלו, הוא צילם עשרות תמונות של מופע כזה. בפעם ההיא, יחד עם המצלמות קיבלנו בטריות נטענות מיצרן שלא ראיתי בשום מקום אחר. עכשיו, בכל פעם שהחלפתי בטריות, והשתמשתי באותו סט, הן לחשו לי – עמר.

הטיול הקודם, לאיטליה, הפך בדיעבד לטיול האחרון, המסכם. שנה אחריו, המשפחה כבר הייתה שונה. גם אז נסענו בתקופת החגים. גם אז היינו שם בערב סוכות. גם אז, זרח ירח מלא. ראינו אותו עולה מאחורי מבצר עתיק. עצרנו את הרכב וניסינו לצלם אותו. רק המצלמה שלי הייתה משוכללת מספיק כדי לקלוט אותו כראוי. יש לנו סדרה של צילומי ירח, משתי המצלמות, וצילום אחד שהצליח.

בשנה הזאת, שוב זרח ירח מלא, וידעתי שעמר רוצה לצלם אותו. ניסיתי מספר תמונות, ובסופו של דבר הצלחתי. עכשיו חזרנו הביתה עמר, והבאתי לך את הירח.