אבא של עמר

מהו חומר מזוכך? כמעט כל החמרים מופיעים בטבע כשהם מעורבים בחמרים אחרים. אפילו חומר לכאורה נקי וטהור, כמו מי מעיין, מכיל חומרים אחרים ולו בכמות קטנה. כדי לקבל חומר טהור ונקי לחלוטין צריך להשקיע מאמץ ואנרגיה ולהפריד אותו מכל מרכיב זר. לכל חומר קיימת שיטה מיוחדת לטהר אותו. כאשר עובדים עם חומר כזה, משקיעים ומתמידים, אפשר בסופו של דבר לקבל חומר מזוכך.

חומר טהור, מזוכך, אינו בהכרח טוב יותר. מי מעיין למשל הרבה יותר טעימים ממים מזוקקים. גם יותר בריאים. כל תעשיית האלקטרוניקה מתבססת על "זיהום" של גבישי סיליקון בחומרים אחרים. מסתבר שלפעמים משקיעים את האנרגיה והמאמץ דווקא כדי לזהם חומר טהור.

האהבה, יש לה פנים מגוונות כל כך. נוגעת ומכילה כל כך הרבה. מה יש באהבה למישהו? יש בה את מראהו, וצליל קולו. ריחו וברק עיניו. חוש ההומור שלו והשטויות שלו. הזכרונות איתו ועליו. התקוות לעתיד. המחשבה עליו והקשר איתו. וכן, גם החסרונות והפגמים שלו, הדברים המעצבנים והמעייפים. הכל שם, בתוך האהבה.

ואם לוקחים את האהבה ומטהרים אותה? מוציאים את המראה, ואת הקול, את ברק העיניים והשטויות, המחשבה, המודעות, הזכרונות, התקוות, העבר והעתיד. אם מנקים את כל אלו, מה נשאר? נשארת האהבה הטהורה. זאת שאינה תלויה בדבר. זאת שעומדת בפני עצמה. שאפילו אינה נזקקת לנו כדי לדעת אותה ולהרגיש אותה. היא שם, כך או אחרת. אין לה צבע ולא ריח, אבל היא שם. אהבה מזוככת.

בשבוע שלפני הנסיעה שלנו הייתי מאוד עסוק בהכנות. כמעט בכל רגע פנוי בבית, ולא רק בבית, חיפשתי, בדקתי, ביררתי. רב שעות הערות שלי הייתי ממוקד בנושא אחד.  בכל השעות הללו לא חשבתי על עמר. לא הייתי כלל ער לקיומו, או אי קיומו. לא היה בינינו חיבור מודע. לא מחשבה. לא זיכרון.

האם בכל הזמן הזה הפסקתי לאהוב אותו? האם כאשר אני לא מודע אליו אינני אוהב אותו? אני אוהב אותו בלי הפסקה. דווקא עכשיו, כשהוא איננו, כשאין מראה וקול, אין חיוך וצחוק, אין ברק בעיניים, אין תקוות - דווקא עכשיו אני אוהב אותו יותר מאי פעם. ואם נחסיר עוד ועוד, גם ללא תמונה, ללא מחשבה, ללא זיכרון, ללא מודעות, האהבה לא פוחתת. וכשנשארים בחוסר מוחלט, ללא שום דבר מוחשי, ללא שום דבר מודע, רק לא כלום, אז נשארים עם האהבה הגדולה ביותר. זאת האהבה המזוככת.

עץ הלימון החסר

עכשיו, כשהיורה ירה, יצאתי לגינה. עברתי בין העצים והתבוננתי בהם. יש לנו בחצר שורה של עצי הדר - לימונים, תפוזים וקלמנטינות. עצים לא משהו, אבל מניבים פרי. הסתיו מבשיל את ההדרים, ויצאתי להסתכל בהם, לראות מה הם מכינים. עברתי לאורך השורה, מעץ לעץ. כשהגעתי לסוף השורה, לעץ לימון קטן נזכרתי פתאום – פעם היה כאן עוד עץ, בסוף השורה. עוד עץ לימון קטן שהתייבש ומת. שכחתי ממנו, ועכשיו פתאום נזכרתי.

שאלתי את עצמי האם באחד הימים, בעודי עוסק במשהו, אזכר פתאום – פעם היה לי עוד ילד.

אז מה היה כאן? אהבה טהורה ועצומה, או סתם שיכחה?