אבא של עמר

כשבנינו את המציבה לעמר, אספנו אליה פרחים מהר הכרמל. תחילה רקפות של טרם פריחה, ונרקיסים שאחרי, אחר כך כלניות ונוריות. רצינו פריחה שתהיה טבעית, בת הזמן והמקום. שתיצור חיבור בין הזכרון של עמר והזכרון של החיים בשבילי הכרמל. בחורף שעבר, בכל שבועיים הייתי מוצא לי מקום סודי, ומביא כמה כלניות חדשות שרק התחילו לצמוח, כדי שאת שיא פריחתן יעשו אצל עמר. במשך כל החורף והאביב פרחו פרחי הבר. ואז בא הקיץ. אין באמת פרחים מרשימים ביובש הקיצי. בקיץ שתלנו פרחי תרבות. הם קיבלו השקייה סדירה, פרחו ונבלו והתחלפו, ומשך כל הקיץ פרחה הגינה הקטנה של עמר. ואז שוב בא סתיו. והחורף בפתח.

תחילה פרחו החצבים. משחזרים את הבשורה. גם אצל עמר טמונים חצבים. בני המקום. חצבים שהיו שם ונחפרו מן האדמה כדי לקבל את עמר. החצבים שם אבל הם לא פרחו כמו כל אחיהם. הבנו שהם נבלו. אלא שעם בא הסתיו והגשם, פתאום גילה החצב סימני חיים והחל ללבלב. הוא מלבלב, אך פרח לא נתן. כאילו לא רצה לקחת חלק במה שהפריחה הזאת מסמלת בעבורנו.

כעת, בין פרחי הקיץ האחרונים, שבים ועולים הפרחים בני המקום. הרקפות עולות ומלבלבות, מכסות את האדמה בעליהן היפים, הכל כך יחודיים.  והנרקיסים, כולם הופיעו. שלחו מעלה עלים דקים, ופרסו עטרת פרחים מרהיבה, עדינה כל כך, וריחה משכר. והנה כבר מתחילים לבצבץ העלים המנוצים של הכלניות. כולם שם.

כולם שם, חיכו בסבלנות לתורם. בתוך האדמה, ללא שום סימן חיים. בשנה שעברה הם פרחו, וסיימו לפרוח, והתכנסו אל תוך האדמה. מסתתרים. שותקים.  ואז קורה הלא יאמן. הם שוב פורצים החוצה, ופורחים מחדש. ללא כל עזרה. מתוך עצמם. קשה, קשה להאמין, כשמסתכלים על פיסת האדמה הזאת, ויודעים מה נמצא בתוכה. כשאין כל סימן, אין קול ואין רואה. קשה להאמין שמה שטמון בתוכה יכול לשוב ולפרוח. האם גם אתה תשוב לפרוח?

הפרחים שפורחים, רבים עולים מתוך פקעות ובצלים שנשארו מהשנה הקודמת. מתוך אותה הפקעת עולים העלים, פורצים החיים. הפקעת הזאת היא הזכרון. היא הייתה כאן לפני שנה. היא ממשיכה. היא אותה אחת.

פרחים אחרים, צומחים מתוך זרעים. זרע קטן, בודד, שבא משום מקום. הפרח שלו הוא התחלה. התחלה מחודשת, ללא עבר. ללא זכרון. הוא מממש אפשרות. הוא נולד.

האדמה היבשה של הקיץ, ללא סימן. בתוכה מסתתרים סודות, מחכים לאות. פקעות עם זכרון ממשיכות היכן שהפסיקו. זרעים מתחילים מחדש. והפרח העולה ופורח הוא פרח. הוא יפה. הוא ריחני. הוא אינו יודע מהיכן הופיע. למי מהם אנחנו דומים?

   צילום של עמר