אבא של עמר

תמיד, כשאנחנו נוסעים בשעות הערב, והשעון הדיגיטלי באוטו מראה את השעה, אני שם לב לשעה 19:57 ורואה את שנת הלידה שלי. עוד שלוש דקות, וכל מי שצעיר ממני לא יוכל לראות את שנת הלידה שלו על השעון.

בימים האלה, ראיתי את שנת הלידה מתקרבת ומופיעה במונה של הכניסות לבלוג. נכנסתי וראיתי את שנת הלידה, ואחר כך המשכתי הלאה. שלא כמו בשעון, הספירה לא נפסקה ב 19:59. היא ממשיכה, וכמו בסרט היסטורי מכסה את כל שנות הילדות שלי. הנה כבר 1970. מין סיור מהיר על פני שנות חיי - ילדות, נעורים (ההגדרות והשמות לשלבים הבאים כבר לא כל כך ברורים). הנה, חולפים חיי לנגד עיני. כל כניסה לכאן חולפת עוד שנה.

עוד מעט ועמר יוולד. ועוד מעט יאבד.