אבא של עמר

המחשב היה ציר מרכזי ביום יום של עמר (וגם בלילה לילה). מחשב יחסית מתקדם, מותאם למשחקים, עם כרטיס מסך מצוין. הכרטיס הזה היה מתנת יום הולדת לפני שלוש שנים. החלום של עמר (בעצם של כל הילדים אצלנו) היה מחשב בחדר שלו. לא הסכמנו לממש חלומות מהסוג הזה. המחשב ישב בפינה שלו, ושם בפינה הזאת, צרובים אצלי הזכרונות מעמר. מראה הגב שלו, כשהוא רכון למחשב. קולו, עונה לי מהפינה – "שלום!", כשאני נכנס הביתה.

עברו כמה שנים, והמשחקים היום דורשים מחשב, ובעיקר כרטיס מסך, מתקדם יותר. קניתי מחשב חדש ומתקדם. לא רציתי לפנות את המחשב ההוא, עם הזכרונות הצרובים בו ובי. מה גם שהוא תקין ומתפקד, ותמיד יהיה לו ביקוש בבית. המחשב החדש יהיה בנוסף. ורק צריך למצוא לו מקום מתאים.

המקום הנח ביותר, מבחינת המרחב והתנאים הוא החדר של עמר. אבל החדר נח. עוטף שלווה הוא עומד כמעט ללא שנוי. הכל מונח במקומו, מסודר אמנם. רק עמר חסר בו.

למקם מחשב, אומר למקם משחק, ואורחים, והמולה, ובלגן. שנוי. נכנסים ויוצאים, והחדר מאבד משהו מהקשרו, ויוצר לו חיים חדשים.

המחשב החדש הגיע בחנוכה. ברשת בין המחשבים בבית הוא נקרא Codename. זה היה הכנוי של עמר באתר שלו. המחשב החדש נקרא על שמו.

והוא נמצא בחדר של עמר. אין דבר שהיה משמח אותו יותר, אולי חוץ מאוטו.