אבא של עמר

בשעון שעל הקיר יש שלושה מחוגים והם מסובבים את הזמן.

המחוג של השניות מתקדם בקפיצות, משניה אחת לשניה. הוא כאן ופתאום כבר שם. אי אפשר לקלוט את המעבר. זאת קפיצה חדה של אי רציפות.

כך הם הלילות שלנו. הולכים לישון היום ומתעוררים מחר. אי אפשר לקלוט את המעבר. אם נשאר ונמתין, לא משנה לכמה שעות, תמיד נשאר בתחושה של היום. רק השינה יכולה להעביר אותנו ליום המחר. בקפיצה.

יש קפיצות ענק מעל, או לתוך תהום. קפיצה שמעבירה בצורה חדה וחריפה ממצב אחד לשני, ללא שום שלבי ביניים. אולי המילה קפיצה מטעה, כי גם בקפיצה יש הדרגתיות. אפשר לקלוט אותה מתרחשת, לעקוב אחריה.  קפיצה קוונטית – זאת הקפיצה שמעבירה למצב חדש ללא שום מצב ביניים.

כמו ניתוח שמשנה את חייך. חיים שהיו ונמשכו ברצף קיומי של גוף ותודעה ותחושה. ברגע הכניסה לניתוח אתה יודע שאתה עומד להתקדם בקפיצה. לעבור מעל תהום. שתעבור ממש לפאזה חדשה בחיים. שהשקט והנינוחות של החיים האלה יתהפכו לכאב וקושי. אתה עושה זאת, מבחירה, מהבנה, אבל זה מפחיד. אתה קופץ מתוך חייך לתוך דבר חדש, לא ידוע.

עמר פחד לפני הניתוח הראשון. וקפץ.

בפעם השנייה, זה כבר לא היה כל כך מפחיד. והוא קפץ שוב.

המחוג של הדקות מתקדם לאט. תנועה בלתי מורגשת. אפשר להבחין בה רק אם מתאמצים, מתרכזים, ומתחברים לנקודת יחוס קבועה. אפשר לראות את התנועה של מחוג הדקות אם מתמקדים בסימון של הדקות על לוח השעון.

השמש, במהלכה בשמיים נראית קבועה. רק כשהיא שוקעת לים, כשהיא נוגעת, צוללת אל האופק אפשר להבחין בתנועה שלה. אפשר אז להתרכז, להתמקד ברגע אחד, קובע. לראות בדיוק את הרגע שהיא נעלמת. לראות אותה קטנה והולכת. לראות אותה מצטמצמת לכדי נקודה אחד, ונעלמת.

אפשר לעקוב במוניטור אחר פעימות הלב של הילד שלך. לראות אותן הולכות ונגמרות. לראות אותן אחת אחת, עד לאחרונה. לראות בדיוק את הפעימה האחרונה.

מחוג השעות נע לאיטו. אם נתאמץ, נתרכז, נתמקד, לא נצליח לראות דבר. הוא לא ישתנה. ישאר במקומו. רק אם נחזור ונתבונן בו כעבור זמן, נגלה שהוא כבר לא היכן שהיה. שהוא בכל זאת התקדם והגיע למקום חדש.

אנחנו נדמים לעצמנו קבועים, נצחיים. אנחנו של היום הוא אותו אנחנו של אתמול. רק כעבור זמן, נוכל לראות כיצד השתנינו. כיצד, מבלי להרגיש התקדמנו, התפתחנו, התבגרנו, הזדקנו.

הילדים שלנו, גם הם נדמים לקבועים. ילדים של אתמול והיום ומחר. ילדים של חיינו. והילדים גדלים ומתבגרים. והילדים מתפתחים ומשתנים. כמה שהם משתנים. מתבוננים בהם היום והם שונים. לא ראינו ולא הרגשנו איך, אבל הילדים של אתמול כבר אינם. במקומם יש את הילדים של היום.

מחוגי השעון מסתובבים במעגל. משלימים סיבוב, ומתחילים שוב. מסיימים ומתחילים מחדש, ואין סוף ואין התחלה.