אבא של עמר

כל בוקר, בדרך לעבודה אני עוצר. יש לי מקום, שבחורף פורחים בו פרחים, מוקף הרים ועצים. הייתי שם לא מעט פעמים, בעבר. לבדי, עם המשפחה, עם ילד זה או אחר, עם עמר. כמעט כל בוקר אני עוצר שם. נפגש עם עמר. עם עצמי. מספר לו מה חדש. מה קרה אתמול. נפרד ממנו.

אני עוצר שם כמעט תמיד. לא עוצר אם הייתי מוקדם יותר בבית הקברות. לא עוצר אם אני צריך להגיע לישיבה בעבודה ואני מאחר. לא עוצר אם יש איתי מישהו באוטו.

אחרת, תמיד עוצר.

הבוקר לא עצרתי. לא הייתי קודם בבית הקברות. לא איחרתי לישיבה. לא היה איתי מישהו.

פשוט שכחתי.