אבא של עמר

יום אחד המחשב בעבודה פסק מעבודתו. לא נדלק. שבק ומת. הבאתי אותו לאנשי המחשבים. הסתכלו, בדקו, ופסקו שהבעיה לא ניתנת לתיקון.

מה עשו?

לקחו מחשב אחר, מאותו דגם בדיוק, והחליפו את הדיסק הקשיח. רק את הדיסק העבירו מהמחשב הישן. שם יושבות כל התוכנות וכל ההגדרות. שם נשמר כל המידע. שם שוכנת הרוח. כל היתר, זה מה שנקרא "ברזלים". כל היתר הוא חומר.

קיבלתי מחשב חדש עם דיסק ישן. הדלקתי, והכל חזר לקדמותו. נראה, נשמע ומתנהג בדיוק כמו קודם. איבדתי יום אחד של עבודה.

כל כך פשוט וקל.

אם נשמור גבוי מלא של המידע על הדיסק, לעולם לא נאבד את המחשב, את מה שיש בו, את מה שהוא יכול לעשות.

אז למה אנחנו לא בנויים כך? מי אמר שאנחנו מתוכננים כל כך בחכמה? למה אצלנו אי אפשר להעביר את הדיסק, וזהו? למה אצלנו אי אפשר לשמור גבוי?

במכשיר האלקטרוני הכי פשוט שיש שמים סוללה לגבוי. לשמור על הדברים החיוניים גם כשאין חשמל. מה כל כך מסובך לשים סוללה לגבוי? סוללה טובה, בלי להתקמצן? מי בנה אותנו? מי שכח לשים סוללה לגבוי? מי תכנן אותנו כך ש-15 דקות בלי חמצן והכל אובד, ואין דרך חזרה?