אבא של עמר

מקישור לקישור, מקריאה לקריאה, הגעתי לספר שירים שכתבה אמא עצובה לבנה, ארז, שנפל בלבנון. שירים נוגעים ועצובים. כל כך קל לי להזדהות. אני קורא את השירים על ארז, ולנגד עיני רואה את עמר. יחד אתה בוכה את אותן הדמעות. הם בני אותו גיל כמעט. רק שלוש שנים מפרידות ביניהם. ועכשיו הם יחד.

אחר כך המשכתי לאתר לזכרו של ארז. קראתי עליו מעט. הוא נפל במלחמת לבנון הראשונה. אנחנו בני אותו גיל כמעט. חמש שנים מפרידות בינינו.

אז מי חבר של ארז, עמר או אני?

רק הפרדוקס של המוות והניתוק מרכבת הזמן הדוהר, יוצרים את הבלתי הגיוני הזה, שמישהו יכול להיות בן גילם של עמר ושלי גם יחד. לתמיד.