אבא של עמר

אני מחפש כעת מצלמה חדשה. דיגיטלית. כל חודש יוצאים דגמים חדשים, מנסים להדיח את הקודמים. מוסיפים עוד חידושים והמצאות שלא באמת צריך. כך טוענים כל המומחים.

למשל הרזולוציה. כל הזמן מגדילים את הרזולוציה ומוסיפים עוד פיקסלים. המצלמות הנמכרות היום בנות ששה ושבעה מיליוני פיקסלים ויותר מזה. פיקסל לכל אזרח. המצלמה הישנה שלי הייתה של 2.1 מגהפיקסל. של עמר 1.3 מגהפיקסל. משך כל שנים צילמתי ושמרתי במחשב, ורק לפני שנתיים, אחרי הטיול לאיטליה, הדפסתי על נייר. יצאו תמונות מעולות.

המומחים טענו שכדי להדפיס תמונה בגודל רגיל מספיקה אפילו רזולוציה של 1.3 מגהפיקסל, והם צדקו. רזולוציה גבוהה צריכים רק אם מתכוונים להדפיס הגדלה ענקית. פוסטר. תביאו 3, 4, 5 מגהפיקסל. מי מדפיס פוסטרים?

אלא שהסתבר שיש עוד שימוש לרזולוציה גבוהה. אם למשל צילמת תמונה, בחצר, או בשדה הפתוח, ורואים בה נוף, ואנשים וילדים. ואתה מסתכל בתמונה, ומתרכז בילד אחד. מסתכל בו ולא רואה שום דבר מסביב. אם אתה רוצה להגדיל את התמונה, כדי לראות את אותו הילד בצורה ברורה. לראות את הפרטים. את העיניים, הגבות, השפתיים. לראות כל שערה, כאילו שאתה ניצב לידו. כדי לראות את אלו אתה צריך רזולוציה גבוהה. עכשיו אני יודע.

למצלמה החדשה תהיה רזולוציה גבוהה. פשוט, זה מה שיש. המצלמות שמייצרים היום הן כאלה, וזה מה שאקנה. את הילד ההוא שבתמונות ההן כבר לא אוכל לצלם ולהגדיל. כמו תרופה חדשה שממציאים היום והיא כבר לא תציל את מי שאחר את המועד. הרזולוציה כבר לא תעזור. פשוט, זה מה שיש היום, וזה מה שאקנה.