אבא של עמר

המצלמה הקודמת שלי הייתה אולימפוס. גם זאת של עמר. עכשיו, ככל שאני בודק ומברר, זאת הולכת להיות קנון. לא אולימפוס.

כמה שזה טפשי, אני מרגיש אי נעימות גדולה. אני בוגד באולימפוס.

כאילו יש כאן הפניית גב למה שהיה, והתחלה חדשה. בגידה בעבר. בגידה בעמר. אולי משהו דומה להרגשה של אלמן שמתחתן בשנית. לא נעים לי מאולימפוס.

אני יודע שזה לא הגיוני. זה מגיע מכל מיני הרגלים ותחושות של מוסר. מהאנשה של כל דבר. אני יודע שזה הכל בראש שלי.

כמה מהדברים שאני עושה היום עם עמר – השיחות, הדאגות, ההבטחות – מגיעים מאותו המקום? מאותה הרגשה?

***

מאז שכתבתי את הקטע הזה קרו שני דברים.

אחד - קניתי מצלמה חדשה, של קנון.

שניים - שמעתי שממש עכשיו יצאה אולימפוס עם דגם חדש, והוא ממש מצוין.