אבא של עמר

השירים מתוך אוספי המוסיקה בפסקול שלנו נופלים לחמש קטגוריות: 'גלגל"ץ', 'סיקסטיס ואולדיס', 'קלאסי' ו'עבריים'. הקבוצה החמישית היא כמובן 'שונות'.

הגרעין הקשה הוא מה שאני קורא לו גלגל"ץ. אלה שירים יחסית חדשים, ילידי שנות התשעים. שירים שליוו את עמר מראשית ילדותו ונטמעו בו. נטמעו לא רק בו. את אותה התקופה אני ספגתי מהרדיו, בעיקר במקום העבודה. עשור אני עובד באותה החברה, והתקופה כולה מתחברת לשם.

רציתי לכתוב על גלגל"ץ. ניסיתי להזכר בימי גלגל"ץ בעבודה. התחנה באיזור בעלת קליטה גרועה, ובכל פעם שעברתי חדר, הייתי לסירוגין מצליח או לא מצליח לקלוט. ניסיתי להיזכר בכל החדרים שעברתי. בממוצע החלפתי חדר בכל שנה. עברתי בזכרוני חדר אחר חדר, נזכר במיקום, בנוף מהחלון, בשותפים לחדר, במוסיקה. חדר חדר עברתי, והנה הגעתי לחדר אחד, ובלי שום אזהרה חטפתי. בלי הכנה, בלי להבין למה, ברגע שנגעתי בחדר חטפתי בום בבטן. כאילו נגעתי בזכרון מחושמל. רק שניה אחר כך, מגיעה ההבנה, מתבהרת המשמעות. רק הרבה אחר כך, מתבהר לי שאפילו כתבתי על החדר ההוא בעבר.

בחדר ההוא אגב לא קלטו גלגל"ץ.

***

כמו מי שצועד לתומו, ובלי לשים לב נתקל בעמוד. לכאורה אי אפשר לחטוף מכה במהירות האיטית של ההליכה. אנחנו יודעים שאפשר לספוג מכות הרבה יותר חזקות. ההבדל הוא המוכנות. כשאתה מצפה למכה, אתה מוכן, אתה מתכווץ, אתה מצליח לספוג. כשאתה מופתע, יכולה מכה חלשה לחדור את כל מערכי ההגנה.

כמו התמונות. בזמנו ריכזתי את כל התמונות הדיגיטליות בהן מופיע עמר. כולן, בלי יוצאת מן הכלל. הדפסתי אותן וסידרתי באלבום. כולן יושבות יחד במחשב ולפעמים אני מעיין בהן. חלק מהן העברתי לאתר של עמר. שם אני מעיין לעיתים קרובות יותר. בכל פעם שאני שם ממריאים בי עצב וגעגוע. אפשר אפילו לומר שאני מזמין אותם. מתגעגע לגעגוע.

השבוע חיפשתי לגיא תמונות לעבודת השרשים שלו. עברתי במחשב על אוספי התמונות. הפעם, היו אלה האוספים המלאים, עם התמונות של כולם. שם, ביניהן, פגשתי את התמונות של עמר. אלה שאני רואה תמיד. אבל ההקשר היה מפתיע. פתאום הקשר רחב יותר, של כל המשפחה וכל הזכרונות, לא רק אלו של לעמר. התמונות האלה קפצו להקשרן במפתיע. לא הייתי מוכן. בום.