אבא של עמר

תם נסע עם משלחת הנוער לפולין לשמונה ימים.

גיא נסע לטיול שנתי להרי ירושלים לשלושה ימים.

נשארנו לבד בבית.

ניצלנו את החופש וקצת יצאנו לבלות ובערב חזרנו לבית ריק.

יש משהו עצוב בבית שמתרוקן מיושביו.

יש משהו עצוב בילדים שגדלים ויוצאים מהבית.

עצב מהול בהרבה שמחה, ותקווה, ואושר וסיפוק.

ילדים שעוזבים את הבית משאירים מאחוריהם תערובת של גאווה וגעגוע.

שלושה ימים בלי ילדים,

יום אחד בלי ילדים, וכבר מסתכלים קדימה, מחכים לשובם.

היה משהו בתחושה הזאת של חזרה לבית ריק שהדהד בתוכי והחזיר אותי ליום שחזרנו הביתה בלי עמר. גם כשאני חושב על עמר, בצד הגעגוע, אני מוצא גם גאווה.

אבל כשמסתכלים קדימה, אפילו הרחק מעבר לאופק, רואים רק את הריק.

אם אני רוצה להסתכל על עמר, אני חייב להסתכל רק קרוב קרוב. רק בלב פנימה.