אבא של עמר

כמו לפני שנתיים, גם תם יצא לפולין.

כמו לפני שנתיים, ליווינו אותו להסעה באישון לילה.

כמו לפני שנתיים התרגשתי. כמו מי שמלווה את ילדו לגיוס. חשתי שזאת מעין חזרה גנראלית ליום הגיוס העתיד לבוא.

כמו לפני שנתיים, השאלתי לתם את מעיל הפוך העבה שלי.

כמו לפני שנתיים נפרדנו בנשיקה וחיבוק. רק שתם, היום הוא כמעט בגובה שלי, ולפני שנתיים, כשחיבקתי את עמר, יכולתי רק לטמון את ראשי בכתפו.

זכרון הנסיעה לפולין הוא אחד הזכרונות המרגשים מעמר. לא בגלל שעצם הנסיעה מרגש וחשוב. פשוט, זה היה המסע האחרון שלו. זהו אחד הזכרונות המאוחרים והברורים שלי. אחד הזכרונות האחרונים שאיננו זיכרון של יום חולין. זהו זיכרון של אירוע. רגעים של פרידה נחרתים היטב בזכרוננו. האירוע המרגש הבא היה הפרידה שלפני הניתוח.