אבא של עמר

משמיעה ראשונה, בילדותי, התאהבתי בסיימון וגרפינקל. עד היום לא חדלתי. בימים ההם, הכרתי שירים דרך הרדיו, משמיעה. לא ידעתי שמות אלבומים, ומה מופיע בהם. רק את השירים הכרתי. הרדיו כבר דאג לבחור ולהכיר לי את כל השירים השווים.

רק ממש לאחרונה למדתי ש “Wednesday Morning 3 AM” הוא שמו של האלבום הראשון, והוא נקרא כך על שם השיר בעל אותו השם שמופיע בו. את השיר הזה לא הכרתי בכלל. לא בימי הרדיו. נתקלתי בו לראשונה רק לפני כמה שנים, כשהעתקתי למחשב שלי אוסף שירים מחברה לעבודה. הופתעתי לגלות שיר שלא הכרתי, בעיקר משום שהוא ממש מקסים בעיני. לא יכולתי להתנתק מההרמוניה הקולית המיוחדת ושקעתי לתוכו שוב ושוב במעין מדיטציה.

כשעמר היה אמור להכנס לניתוח הראשון, שידענו שיהיה כרוך בכאבים עזים, חשבתי על השיר הזה. חשבתי שאם שוקעים לתוך הפלא שבשיר, שוכחים מהכאבים. בכלל, האזנה למוסיקה יכולה להקל ולהרגיע. כך החלטתי לקנות לו לקראת הניתוח נגן mp3. חשבתי שכך נוכל להכין שעות ארוכות של מוסיקה מרגיעה. עמר התלהב מהרעיון, אבל פחות מהמוסיקה. הוא ערך לעצמו אוסף של מוסיקה, קצת פחות שקטה, ולקח אותה עמו.

משך הזמן בנה לו כמה אוספים, פחות ופחות שקטים. בדרך לניתוח השני, צחק ונתן לי להאזין למטאל גרמני כבד שהיה מוקלט אצלו. בימים שאחרי אותו ניתוח, כשעמר שכב ביחידה לטיפול נמרץ, המכשיר היה אצלו, האזניות עליו, מנגנות את המוסיקה שבחר. קיווינו שהמוסיקה תצליח למצוא את הדרך פנימה ולהעיר אותו.

את האוסף שלו לא שמעתי מאז, אבל בכל פעם שאני מנגן את השיר ההוא של סיימון וגרפינקל, אני רואה את עמר, כואב לאחר הניתוח. השקט שבצלילים מתפשט בגופו כמו סם מרגיע, וחיוך עולה על שפתיו.