אבא של עמר

הימים ימי קיץ 2005. אני מבלה שעות באינטרנט, מגיב פעלתן באתר NRG. כמו בחיים גם שם, מאחורי מסיכת האנונימיות, מוצאים חברים. כשחזרנו מובסים מבית החולים וקברנו את עמר על הגבעה שבקצה המושב, כתבתי לחברים שם. כך, בצומת ההיא, החלה מלאכת הכתיבה שלי.

חבר אחד היה לי, ששלח לי שני שירים. שיר של כאב ושיר של נחמה. אחד מהם הכרתי ואהבתי. שיר אהבה ישן שקיבל פתאום משמעות נוספת. שיר שמילותיו הפכו עבורי כל כך מובנות מאליהן. כל כך מובן מאליו שהעולם עצר מלכת. כל כך מובן שאי אפשר להבין איך בכל זאת הכל נמשך כרגיל. אתה יוצא לרחוב, ורואה את החיים זורמים, ורק רוצה לצעוק "מה, אתם לא יודעים? העולם נעצר".

The End of the World / Sceter Davis

Why does the sun go on shining

 Why does the sea rush to shore

  Don't they know it's the end of the world

 'Cause you don't love me any more

Why do the birds go on singing

 Why do the stars glow above

Don't they know it's the end of the world

 It ended when I lost your love

I wake up in the morning and I wonder

 Why everything's the same as it was

 I can't understand, no, I can't understand

 How life goes on the way it does 

Why does my heart go on beating

 Why do these eyes of mine cry

Don't they know it's the end of the world

 It ended when you said goodbye

השיר מספר על אהבה. אני מספר על אבל. הדמיון ביניהם היה אחד הדברים הראשונים  שלמדתי ותיארתי.

את השיר השמענו בתום שבעה ימים.