פעם, קראו לו קט סטיבנס וכולם אהבו אותו. היו לו שירים מלודיים יפים, ותקליטים עם עטיפות מצוירות מעשה ידיו. בלי להקשיב לאף מילה, שמעת בתוך השירים הרבה אהבה וגעגועים. כמו עם כל שאר העולם המוסיקאלי שלי גם איתו נהגתי להפגש ברדיו.
יום אחד, שמעתי פתאום שיר חדש, והתאהבתי בו ממש מהמשפט הראשון. מהמילה הראשונה הוא הביא את הצליל והאווירה הקט סטיבנסית, והוא נגע בליבי. מתוך המילים שלו, קלטתי בקושי את המשפט הראשון.
Oh very young,
What will you leave us this time…
בתוך המילים הפשוטות נמהל היופי והעצב שבמנגינה. השיר נשאר בליבי. Oh very young.
כל זה היה נורא מזמן. מים רבים זרמו מאז לכל המקומות. השיר הזה זרם לאוסף השירים שהכנו לשבעה של עמר.
אחר כך ניסיתי לחפש עוד חומר על כל השירים. מצאתי את המילים והאמת שלא כל כך הצלחתי להבין אותן. ועוד מצאתי שהאלבום עם השיר הזה יצא באביב 1974. הייתי אז בן שבע עשרה וקצת. הזמן הזה והגיל הזה שמסמן עבורי את ההתחלה הוא בדיוק הגיל שאצל עמר מסמן את הסוף.