אבא של עמר

אז בינתיים אספתי כעשר שעות של מוסיקה שמתוכם רק שעתיים יצאו לאור. סיימתי לערוך את האוסף לבר-מצווה של גיא. בשבת יצאתי לבדוק את הלוגיסטיקה. הנחתי את המערכת והרמקולים על גג מתקן המשחקים שבחצר, חיברתי לחשמל והמוסיקה יצאה לדרך. רדיו ביתי בלי הפסקה, שניגן ברקע עת אנחנו עסוקים במלאכות היום.

אחר הצהריים ישבתי לנוח. הכנתי ספל תה עם לימון ונדדתי אל הכסא שהיה מוצב ממש מתחת למערכת. יושב, לוגם וצולל עם המוסיקה. שמש של אחר צהריים ובאוויר אלפי מעופפים. זבובונים, או יתושים, או ברחשים, מעופפים באוויר במעוף תזזיתי. באור השמש הישיר אפשר להבחין בכל אחד ואחד מהם.

לפתע מנגן המחול ההונגרי של ברהמס. לפתע מקבל מעוף הברחשים המטורף סדר ומשמעות. הברחשים כאילו רוקדים לצלילי המחול. מתפרעים, משתוללים, אך מצייתים לקצב. אני מביט כחולם, כאילו אני צופה בפרק חדש של הסרט פנטזיה. "מחול הברחשים".

אחר כך, החזרה לחיים ממש כמו התעוררות מתוך חלום. כמה דקות של עולם מושלם באמת, ושכחה של כל דבר אחר.