אבא של עמר

יש מקום אחד שאני עוצר בו בכל בוקר, בדרכי לעבודה, ומדבר לעמר. המקום יפה, וממנו יוצאים לטיולים בסביבה. זאת הסיבה שאני מגיע לשם. בשבועות הראשונים של האין הנורא הייתי בתוך חיפוש בלתי פוסק, מנסה למצוא את עמר שנעלם. כך הגעתי גם לאותו מקום, שם טיילנו פעמים רבות. שם הגעתי למקום שבפעם הראשונה גיליתי יחד עם עמר. שם במקום ההוא, שמעתי לפתע קול בכי. והייתי לבדי, ואת עמר לא מצאתי. מאז, זה המקום שאני פוקד בכל בוקר.

היום, בעודי חונה שם, ראיתי מכונית מגיעה וחונה בקרבת מקום. ובכך אין שום דבר חריג. ומהמכונית יצאו גבר מבוגר, כבן גילי, וילד בן עשרה. יצאו מהאוטו, העמיסו על גבם תרמילים, והתארגנו לצאת לטייל. אני רק נדתי להם לשלום, אך במראה הזה, של אב ובנו יוצאים לטייל במקום ההוא היה קסם מיוחד. ריח של המשכיות מסתורית הנובעת מתוך המקום. מן הוויה עצמאית של אבות ובנים מטיילים יחד, שפעם שרתה עלי, וכעת ממשיכה ומשרה על אב ובן אחר. מהות תמידית שהייתה לפנינו ונשארת אחרינו.