אבא של עמר

בעוד חצי שעה, או קצת פחות, יתם היום. יחל יום חדש.

בעוד כמה דקות, התאריך יהיה ה 28 במאי.

בתאריך הזה הפכתי להיות אבא.

התאריך הזה היה תמיד יום חג. פרטי.

חג למשפחה. לחברים.

הוא נשאר יום מיוחד. חג ללא חג.

הדבר הראשון שאעשה ביום הזה יהיה לצפות בפרק של משפחת סימפסון. ערוץ 1, בחצות, ואני כמעט תמיד מפספס.

את כל המשפחה הדבקתי באהבה לסימפסון. כשעמר הוריד תמונוות ורינגטונים לפלאפון החדש, הוא הוריד בשבילי תמונה של הומר, ואת המנגינה מפתיחת הסדרה. משפחת סימפסון יודעת את הסוד איך לחיות לנצח. אנחנו לא. אני רק יכול להתחבר דרכם, גם דרכם, לימים שהיו, ולצחוק, עכשיו, עם פרק חדש.

משך היום ננסה את הבלתי אפשרי. לחבק את מי שאיננו. לחגוג בשבילו את החג הפרטי. להתחבר ולהפרד. נצבע את קברו בפרחים. נלך איתו ובלעדיו למסעדה. ונתגעגע.