חזרתי הביתה.
את השבת ניצלתי לעבודות תחזוקה של המחשבים בבית. עדכונים והרצות של אנטי וירוסים, גיבויים וכו'.
יש בבית שלושה מחשבים.
אחד – הישן (אם זה היה ילד, היינו אומרים הגדול). כבר בן שבע. זה המחשב הראשון שהיה המחשב השני, כלומר כשהוא הגיע, נשאר המחשב הקודם בשימוש. הוא ישן ואיטי ומשמש בעיקר כמשרד. עליו אני יושב וכותב. עליו אני עורך ומסתכל בתמונות. אני עובד איתו גם כי המיקום שלו הכי נח, וגם כי הילדים נישלו אותי מהמחשבים האחרים.
אחד – החדש. רק בן חצי שנה. עדיין אפשר להתייחס אליו כמשוכלל ומתקדם. הוא נמצא בחדר של עמר. מחשב חדש בחדר, זאת מחשבה שבטח הייתה מאד משמחת אותו. אפילו אם זה בעצם מחשב של כולם, וכל אחד יכול לבוא ולשבת לידו.
והאחרון, בן ארבע. זה המחשב הראשון שהגיע עקב דרישה ל"מכונת משחקים" שהמחשב הקודם לא עמד בה. היה בו כרטיס מסך מתקדם, הרבה מעבר למה שהייתי קונה לעצמי. עמר בחר בו כמתנת יום הולדת בגיל חמש עשרה, וחיכה לו בסבלנות קצרת רוח למעלה מחודש. לכשהגיע, הפך זה בפועל למחשב של עמר. שם היה מקומו הקבוע. שם בודק הודעות על הבוקר, תוך כדי צחצוח שיניים. משם צועק לי "שלום" כשאני מגיע הביתה. משם מגיח לביקור לארוחת ערב. שם אני שומע אותו מתקתק במרץ כשאני במיטה, מנסה להרדם. משם הרחקנו אותו לא פעם כשחשבנו שהוא מגזים. שם ישבתי בלילות של השבעה, ואחריה, מגלה פתאום עולם ומלואו של פעילות וחברות וירטואליים שרקם בכל אותם ימים ולילות. שם, כשישבתי עכשיו והתקנתי תיקונים ועדכונים, התגעגעתי לילד שישב שם פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
