אבא של עמר

הייתי היום בבדיקות תקופתיות. ממקום העבודה שולחים פעם בשנה את כל הזקנים.

מסתבר שעדיין לא התחלתי להתקלקל. עדיין הכל תקין ופועל. הלב והכליות, הראיה והשמיעה, המשקל והגובה, הכל משומש במצב מצוין.

אתה יוצא משם ומקבל אישוש ואישור שעדיין אתה צועד בדרך המלך, ועדיין עתידך לפניך, שלא לדבר על ההווה, וכל זה מעניק הרגשה טובה ושביעות רצון.

ואני רואה את האבסורד, שאני זה שבריא וממשיך, ולא יעלה על הדעת שהילד שלי לא.

והרופא שמראיין ושואל ומברר את ההיסטוריה המשפחתית, שואל על ההורים, ואפילו על אחיות ואחים, ולא יעלה על הדעת שישאל על הילדים.

ואני מרגיש את הגוף הבריא בן החמישים, וחושב על נער צעיר.

ולא מנסה להבין.