אבא של עמר

עוד מימים, כשהייתי מזדמן לבית קברות, הייתי מציץ על המצבות ועושה בראש תרגיל מהיר בחיסור.

כל מצבה מחברת מישהו לתקופה מסוימת. כל מצבה נוקבת בשנות חיים. ואותו תרגיל חיסור מוצא את אותה מכסה. מי חי תשעים שנה, ומי תשעים ותשע, ומי רק שלושים ושש, ומי שלוש. לכל אחד, לכל אדם ניתנה קצבת שנים. חלוקה שרירותית, בלתי ניתנת לערעור, בלתי מוסברת. ממש כמו קלפים במשחק פוקר. לכל אחד מחולק קלף, וזה מה שיש. הקלף הפוך, מסתיר סוד, ואז הוא נחשף ואומר לך בדיוק מה קיבלת. ובחיים, אי אפשר להחליף, ואי אפשר לרמות.