עכשיו ברור לי כוחם של שירים ישנים. הם מחברים אותך לעצמך. הם מחברים אותך לעצמך של פעם. הם יכולים להחזיר אותך. הם לכאורה מנצחים את הזמן החולף. השירים הישנים הם הנשק במלחמה נגד הזמן החולף.
לפני שנתיים השתמשנו בנשק הזה. ניסינו אותו בלי להבין. חשבנו שיכול לשמש גם במלחמה הזאת.
בתם השבעה הייתה תחושה שנגמרו המילים. שכבר נאמר מה שהיה להגיד. שכבר נפרדנו. ומה עוד יש לעשות או להגיד בטקס. החלטנו שבמפגש בבית הקברות רק ננגן מוסיקה. נשב כולנו במעגל, נאחז ידיים ונקשיב בשקט. מדי פעם הקראתי קטע שכתבתי.
הפעם לכאורה היה מעט יותר זמן להתכונן. אספנו בעיקר שירים שאנחנו, ההורים של עמר אהבנו. הרבה שירים ישנים. בעיקר שישים שבעים. יפים. אהובים. וגם מחברים אותנו לתקופה בה היינו צעירים. לתקופה בה החיים נראים עתיד. כמו שעמר ראה. וגם שירים עבריים. שהם – אנחנו. כי הם גם מדברים בשפתנו, ואלינו. כמו בשיר "הקיץ האחרון", שנראה כאילו נכתב בשבילנו, המתאבלים בסתיו
זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
בלילה האחרון של השבעה ירד הגשם הראשון. למחרת התאספנו בבית הקברות.
סיימנו את האוסף בריקוד מהסרט שעת הצוענים. קטע סוחף, נמרץ, מרקיד, אם כי לא הייתי אומר שמח. רצינו לצאת משם עם טעם של תקווה, על הרגליים.
זהו פסקול סיום השבעה של עמר
- אריק איינשטיין – קשה לכתוב דמעות
- Enya – may it be
- יהודית רביץ – מישהו
- Amazing grace – Joan baez
- פוליקר – כשתגדל
- Sting – Fragile
- נפרדנו כך – אבנר גדסי
- Simon&Garfunkel – Wednesday morning 3AM
- מאיר בנאי – שער הרחמים
- Danny Boy – Bing Krosbi
- הקיץ האחרון – שפיות זמנית
- Cat Stevense – Oh very young
- Sympathy – Rare bird
- אריק איינשטיין – תהיה חזק למעלה
- Still I’m sad – Yard Birds
- The End of the World – Sceter Davis
- So happy together -The Turtels
- טליאנסקה (שעת הצוענים) – Bregovic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
