מי הוא מי? מי מהם שולט בנפש, ברגשות, באהבה? מי ענייני, מכני, מדויק? האם המח הוא המלך השכלתני, ההגיוני, הקר והעקר, המקצוען, והלב הוא החם, המרגיש המתרגש? או להיפך – המח הוא מקום מושבם של העצמי, של הזהות, של האישיות, של הרגשות והזכרונות, והלב הוא רק מכונה, משאבה פשוטה למדי?
"דברים החולפים בליבו, מוחו, גופו ונשמתו…" כך אומרת הכותרת לבלוג. הנה, הלב ומח, שני איברים. שמות קצרים ותפקיד כל כך מרכזי.
כמו שני אחים שעלו לגדולה מבין כל איברי הגוף. יחד גדלו והלכו והצליחו, משתפים פעולה ומתחרים זה בזה בה בעת. הכי חשובים. כל כך שהם לבדם קיבלו את הזכות לגזור חיים ומוות. והאחד גוזר על השני. יחד בחייהם ובמותם.
אני מרבה לחשוב עליהם, מנסה לקרוא, להבין. לא על הלב שלי, ולא על המח שלי. על עמר אני חושב. על מה שהתחולל בליבו ובמוחו באותן דקות, שעות וימים. איך הכל הולך ופוחת ונעלם.
ממש כמו הסיפור על רומיאו ויוליה. הנה ראשון נדם הלב. רגע פעם ולפתע חדל, גוזר גזירה. ובעקבותיו, המח. ממתין כמה דקות, ומשאין סימן חיים, מצטרף גם הוא. מתפרק מנכסיו, מהידע, מהזכרונות, מהתשוקות, מהאופי. ללא הלב, חייו אינם חיים והוא מצטרף אליו. ואז, כבדרך נס, קם הלב לתחיה. בידיים אמונות הוא שב לחיים. פועם. מתמלא. מתכווץ. ואז, מתבהר מה ארע לאחיו. והמח, הוא כבר לא יכול לשוב. לא יכול להתעורר ולפעום. רק לשקוע אל החשכה. והלב, שנותר לבדו, משתהה עוד מעט ואז מצטרף גם הוא.
נשארתי אני. וליבי, מוחי, גופי ונשמתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
